הגהות שארית ציון כ

(כ) סי' ח' זהר . והנה בספרי הראשונים קורין לספר הזהר רק בשם סתרי תורה, מדרש יהי אור, אור ישראל, מדרשות או ספרים הפנימיים, וכדומה. וע"ס נפש החכמה לרר"ם(?) די ליאון, וספר המנהיג לאבן הירחי, ודרשות מהריו"ו ע"ש. ומצינו דהרבה מאמרי זהר כבר הובא בספרי הקדמונים כמו בילקוט רות רמז ת"ר ותתקצ"ט ולא נמצאו דברים כאלו רק בזוהר. וכן בספר אוצר הכבוד פ"ה דפסחים הביא בשם מדרש מאמרים בענין ת' הלכות פסוקות ונמצא רק בזהר תולדות. וכן שם בר"ה פ"ב ר"ח הוה אזיל וכו' והוא רק בזהר חדש בראשית ע"ש. ועל אודות שפקפקו איזה מהאחרונים על שנמצאו בו דברים הרבה שהמה מזמן אחר רשב"י -- אין זה כל כך מן התימה כמ"ש בפנים בהגה מ"ץ בשם ספר זהרי חמה עי"ש. וגם מכלתא דהוא לר' ישמעאל ועם כל זה תמצא בו שמות אחרונים כמו ר"א בר יאשיה, רב שילא, רב אחאי, ר"ח בר אידי, ועכצ"ל דאע"פ דעיקרה לר' ישמעאל מכל מקום נתחברה בדור אחרון על ידי רב והוסיף בו מן דיליה גם כן וכזה תמצא גם בירושלמי דהוא לר' יוחנן ועם כל זה מצינו בו גם שמות אמוראים מזמן אחרון כמו ר' יוסי בר בון ושמואל בנו וכן במדרש שיר השירים שם אלקליאון בן הדסה וכן בספר רזיאל (עח"א א' בקו"א בשם הרמד"ל) וכן בתלמוד בבלי מצינו הקשה רב אחאי ועמש"ש בתוס' ע"ז עי"ש.

וזה לשון ספר היוחסין:

וכן ספר הזוהר המאיר לעולם כולו בכבודו הנקרא מדרש יהי אור שהוא מסודות התורה והקבלה כנוהו על שמו של רשב"י אע"פ שהוא לא עשאו כולו כמות שהוא כיון שתלמידו ובנו ותלמידי תלמידיו עשוהו על מה שקבלו ממנו וכמשז"ל דהמשנה ספרא ספרי ותוספתא כלהו אליבא דרבי עקיבא ואף על פי שאלו הספרים נעשו הרבה שנים אחר מותו. עי"ש, הולך ומבאר שם עוד דכמה פסקי הלכות מרמב"ם ז"ל אין לו שום עיקר ויסוד ורק בספר הזהר מקומו ומקור מקומו טהור ע"ש. וע"כ לשון תהפוכות תברת שפקפקו על אמיתת עיקר ספר הזהר ורוצים ליחסו רק לר"ם די ליאון אחרי דרבינו בחיי בימיו הי' ובפ' משפטים על הפסוק כי ינצו אנשים וגו' הביא כל לשון הזוהר שם וא"א שיכשל בו גם רבינו בחיי בכך, וכן הרקאנטי שהיה בזמן הרשב"א ועכ"ז דברי לשון הזהר לא ימושו מפה קדוש תמיד, וע"כ יסכר פי דוברי שקר הדוברים על צדיק עתק.

תא חזי מ"ש הגאון המקבול מהרש"א בספר אילת אהבים על הפסוק גן נעול וגו' בשם התיקונים וזה לשונו: דנתבשר רשב"י מפומי דאליהו ז"ל דעתיד להיות ספר הזהר גנוז ובאותו זמן יהנה ממנו מלאכי מעלה עד דאתגלי תתאה בסוף יומיא ע"ש. וכן בספרו מנות הלוי אחר שהפליג שם מאוד על יקרת ספר הזוהר אמר כי הציקתני רוח בטני בשמעי דברי המואסים בספר הזה ימאסם אלהי"ם עי"ש. ובספר דבש לפי להגאון המחבר הביא מעשה באחד שמכר ספר הזוהר ואקריין בחלמי' שהי' קורין אותו בהמה ופתרו ליה חכם אחד דהוא ראשי תיבות ב'ערתי ה'קודש מ'ן ה'בית, עי"ש. והרב מהר"ם קוניץ חיבר ספר בן יוחאי בו לבש קנאה, יריע אף יצריח ולוחם מלחמת תנופה נגד ספר המטפחת להגאון יעב"ץ מהחל עד כלה ושמעתי מאדמו"ר הגאון מהרש"ס אבדפ"ק קראקא ז"ל ששמע מאביו הגאון בעשו"ת חת"ם שאמר בזה"ל דהוא אחד מדברים מהופכין שראיתי בעולם דיותר היה ראוי דספר המטפחת יצא מתחת ידי הר"ם קוניץ וספר בן יוחאי יצא מתחת יד הגאון המקובל יעב"ץ. ודברי פי חכם חן. (וע"ל מערכת מ"ם סי' ק"א).

ושמעתי דרבני הדור אסרו מלהביא לבית הדפוס עוד הפעם את הספר מטפחת ועם כל זה קמו כעת פריצי הדור ופרצו גדרן של ראשונים, והביאו לבית הדפוס מחדש.