הגהות שארית ציון קג

(קג) שם בקונטרס אחרון סי' א' קבלה וכו' . והנה הגאונים חכמי אשכנז ופולין האמנם רובם ככולם היו מרחיקין לימוד חכמת הקבלה וכמו שאמרו

מהרש"ל בשו"ת סי' צ"ח,

ורמ"א בספר תורת העולה פ"ד (תורת העולה חלק ג, פרק ד),

ושו"ת מהר"ם לובלין ספ"ג,

ושו"ת חוות יאיר סי' ר"י,

ומהרש"א בחידושי אגדות חגיגה דף י"ג,

וזקני הגאון הדרשן בזרע בירך שני בהקדמתו על התורה,

וש"ך יו"ד סי' רמ"ו,

ושו"ת פני יהושע יו"ד ח"ב סע"ח,

ובעל דמשק אליעזר בהסכמתו לספר נחלת צבי למוהרצ"ה טוכפיהרר מקראקא (שנת תי"א),

ובעל מסורת הש"ס בהסכמתו לספר אשל אברהם על הזוהר,

ובעל פמ"א בספרו כתנות אור פרשת בראשית,

ושו"ת נודע ביהודה יו"ד סצ"ג (נודע ביהודה (קמא) יורה דעה, צג)‏,

והג"מ צ"ה אבדק"ק הלברשטט בהסכמתו לספר עמוד העבודה להג"מ ברוך מקאסוב שנת תקכ"א בשם חמיו הגאון בעל פני יהושע.

ואף על פי שהיו מחבבין מאוד בלימודה והיו בקיאים מאוד בחכמת הקבלה כמו הגאון בעל מג"ש הש"ך והצ"צ ברה"ז ועבוה"ג ושער אפרים וסמיכת חכמים ובעל שו"ת בית יעקב וכו' -- עם כל זה היו מזהירים את העם לרחק ממנה בזמן הזה ובפרט בהדפסת ספרי קבלה חדשים מקרוב באו משום ואין איש אתנו יודע עד מה להשיג חכמתה עד תכליתה וקרוב להפסד יותר מן השכר, ושב ואל תעשה עדיף, ומי שלא ידע סודה על נכון יוכל לבא ח"ו לקצץ בנטיעות עי"ש.

ואולם הרב מוהר"י טעמרלש בהסכמתו לספר אור חדש למהר"ח בוכנר (שנת ת"ך) ובעל ווי העמודים עמוד התורה פ"ה ע"ש, וראה נא בעיניך מ"ש בשו"ת הב"ח סס"ד נגד אחד שהיה מלעיג על דרך הקבלה וז"ל: "אין ספק בזה האיש שהוא חייב מיתה נדוי ושמתא שמדבר דופי על חכמת הקבלה שהוא מקור התורה ועיקרה יראת שמים וכמ"ש בעבוה"ק וראוי להחמיר עליו ביתר שאת להחרימו בכל החומרת של החרם מכל מה שהפה יכול לדבר", עי"ש.

ועיין מ"ש הגאון בעל עבוה"ג בהסכמתו לספר ספרא דצניעותא דיעקב (א"ד תכ"ט) וזה לשונו: "יש חכמים בעיניהם דספרי קבלה בשתי ידים דחו, ועל משען קנה רצוץ בטחו, ותה"ל דידן נצחו, ועשו פרי והצליחו, לא די דאיסורא ליכא אלא מצוה רבה נמי איכא", עי"ש.

וכן הרב מו"ה בנימין הכהן ותלמידיו ובראשם הרב מוהר"י אירגאז בספרו שומר אמונים האריכו לזרז את האדם להתמיד בחכמה זו ולגלות הנסתרות והיו למאורות עי"ש. ובספר אמונת חכמים וקל"ח פתחי חכמה. והבוחר יבחר. והעיקר שילמוד מתוך טהרה וידקדק מאוד במצות התורה ובדרבנן בזהירות יתירה וכל יתעצל בלימוד גמרא ושו"ע על ידי זה. (ועמ"ש אני הדל בקונטרס בית גדיא בס"ס זכר לפסח על הגדת פסח).