הגהות מאלפס ישן על בבא מציעא ד:

נ"ב מסקנת הגמ' הוא:

תי' אלא רשום:

לקרקעות כצ"ל:

נ"ב מדר"נ וישבע שכנגדו היסת ויטול. כו':

צריך כצ"ל:

מתמיה דקשיא לי' והא גזלן הוא ותיפוק לי' אפי' אי כצ"ל:

נ"ב יהודה:

נ"ב וכו':

דרוכב ומנהיג כצ"ל ונ"ב וצ"ע דחזינן בגמרא דסבר שמואל דרכוב לחוד לא קני ומוקי רכוב דמתני' במנהיג ברגליו ולא אשכחן מאן דפליג עליה וכ"כ הרא"ש בהדיא דהלכתא כוותי' ואיך הוא רוצה לאוקמי מתני' בכל ענין אפי' ברכוב לבד:

נ"ב לשון גמ' אמר רמי בר חמא זאת אומרת המגביה מציאה לחברו קני חברו דאי ס"ד לא קני תיעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע וזו כמי שמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה אלא ש"מ וכו':

נ"ב ל' רש"י דהיכא דשני ראשיה מונחים בקרקע אין הגבהה של ראשון קונה כולה שאין יכול לנתקו ולהביאו אצלו מתוך שהוא ארוך ומונח בקרקע כל מה שהוא נותקו ומושכו אחריו נגרר הוא ע"ג קרקע והיכא דאחד מראשיו גבוה כגון בראש החמור או ע"ג עמוד המגביה תחלה ראש שע"ג קרקע קונה כולה ואנן לא אשכחן תנא דמפליג ע"כ דהא דר"א ודאי בדותא היא:

נ"ב ויקנה אותם:

נ"ב הוי: