הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא כג:

נ"ב והוי מצי לשנויי לפי' התוס' דלא מסהדי בהאי לישנא דלוי היא אלא דאיירי דראובן מכרה ללוי אלא דעדיפי משני:

במאי מפקא כצ"ל:

נ"ב הלשון קשה דלא שייך לומר כגון דאית ליה סהדי ליהודה דדיליה היא ולשמעון אית ליה סהדי דדיליה היא דהא מעיקרא נמי ידעינן דאית להן סהדי כדקתני ראובן שגזל שדה משמעון משמע דידוע שהיא של שמעון וכן יהודה נמי ע"כ אית ליה סהדי דאי לא"ה מאיזה כח מערער והכי הוה ליה למימר כיון דאית ליה סהדי לשמעון ואית ליה סהדי ליהודה ונראה לרשב"א דס"ד מעיקרא דיהודה בעי לאפוקי מלוי משום דאית ליה סהדי דראובן מכר לו וללוי אין עדים ובא שמעון להעיד ללוי דשל לוי היא ומש"ה פריך כיון דמסהיד דהאי ארעא דלוי היא היאך מפיק ליה מיניה והשתא פריך שפיר דבההיא זכותא דמפיק לה מלוי ליפקי מיהודה דשניהם באו מכח ראובן ואם יביא לשמעון עדים דראובן גזלה ממנו מצי לאפוקי מתרוייהו:

נ"ב וכתב הרא"ש דאין עדי שמעון מזומנין עתה:

נ"ב פי' והא הגזלן חייב לו דמיה:

נ"ב פי' או הניח לפניהם הגזילה קיימת לאחר מותו:

ומיירי לאחר יאוש ואין גזילה קיימת שאכלוה אחר מותו הכי אוקמה לה ר"ח:

או שדה ראובן הגזלן אין נגזל שמעון מעיד עליה ללוי הלוקח מפני כו' עלי' דלוקח כצ"ל:

נ"ב וכ"כ הרשב"א ז"ל:

ללוי דדיליה היא דבעינן למימר שיכול וכו':