הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא כב.

נ"ב א"ל:

נ"ב שאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים:

נ"ב רשב"ם ואמרי ליה לחביבי אמאי צריך להביא עדים שראוהו בבית יום א' וכי אין אדם עשוי ליקח בלילה ולמכור לאחר באותו לילה שנותנין לו ריוח והוי ליה לאוקמיה להאי אנכסיה בטענה זו דהא טוענין ללוקח:

נ"ב בגמ' דחי הא ודלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי איבעית אימא שאני לוקח דלא שדי זוזי בכדי:

נ"ב ארעיה:

ג' שני חזקה שוב לא תצטרך להביא עדים שלקחה מבעליו אותו שמכרה לך משום דטוענין כצ"ל:

נ"ב שהמוריש והמוכר ודאי לקחו ממנו:

נ"ב כמה:

נ"ב בשטר שנה:

נ"ב פי' כרעיה דאבוה הוא וכאילו עדיין היא ברשות אב והיה לו למחות בו:

נ"ב ר"א לעי:

נ"ב ס"א מגחך:

נ"ב ל"ג ועדים לית להו קלא והאמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים התם לקוחות אינהו אפסידו אנפשייהו:

נ"ב פי' דהא לא הלוה לו אלא בעדים: