הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא יא.

נ"ב משמע אבל לעובד כוכבים דעלמא שרי והא דתנן בהגוזל בתרא האי בר ישראל דזבין ליה לעובד כוכבים ארעא אמיצרא דישראל היו משמתינן ליה דא"ל אריא ארבעת אמצראי ודוחק לחלק בין מכר לשכירות ונראה לר"י דהתם כשישראל רוצה לקנות אבל כשאין ישראל רוצה לקנות מותר. תוס':

נ"ב פי' מלמדי תינוקות דעובדי כוכבים כפי' הרי"ף לעיל ולעיל גרס הרי"ף א' מבני חצר וכאן אחד מבני מבוי ולכך לא תקשה דאמר כאן ולשכנו אינו כופהו ולעיל קאמר א' מבני חצר שביקש לעשות רופא אומן וכו' בני חצר מעכבין עליו דבחצר יכול לעכב עליו ובמבוי אינו יכול לעכב עליו עי' בתוס' שפי' כן. [ובד"ק ליתא ולא מ"ת]:

נ"ב אפשר לפרש מוכרי בהמות כבשים מלשון מאי כבני מרון כבני אמרנא פי' כבשים אבל רש"י גרס עמראי בעיי"ן והוא לשון צמר:

נ"ב שנים שיושבים בחצר וביקש א' מהן לעשות רופא אומן וגרדי ומלמד תינוקות חברו מעכב עליו ונראה שהוא ט"ס בדברי הנ"י ומזאת הברייתא מוכח מה שרוצה להוכיח דיחיד יכול לעכב על יחיד וכן הרא"ש מביא זאת הברייתא:

נ"ב אלא: