הגהות הב"ח על רי"ף יבמות ד.

נ"ב לו [וכ"ה בכ"י]:

נ"ב ביאה דיבמה:

שנפלו כצ"ל:

נ"ב שניות:

למפטרא כצ"ל:

ליה הס"ד:

נ"ב ולא נהירא דא"כ אמאי לא מותבינן מהאי מתני' תיובתא למ"ד אין זיקה אלא ודאי אפילו למ"ד אין זיקה הני מילי לאחר מיתה אבל מחיים לא משום דאסור לבטל מצות יבמין וכן איתא להדיא בסוגיא דפריך למ"ד אין זיקה לימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד ופריק אי אמר הכי ה"א אפילו מחיים קמ"ל לאחר מיתה אין מחיים לא משום דאסור לבטל מצות יבמין ע"כ בגמרא ועוד יש לתמוה מ"ש ואסור לבטל מצות יבמין דלמ"ד יש זיקה אין צורך לזה ואולי דכי היכי דלא תקשי אפילו למ"ד יש זיקה לייבם לקמייתא ותיפטר אידך דזיקה ככנוסה דמי לכך כתב דאסור לבטל מצות יבמין אבל קשה דהא מוכחת הסוגיא דדוקא לר"ש למאי דס"ד דמתיר לייבם אפילו בנולד ולבסוף ייבם הוא דאמר זיקה ככנוסה דמי אבל לאינך תנאי לא ס"ל הכי אפילו לר"ש אסיקנא דלא ס"ל זיקה ככנוסה ממש דמי. ואפשר דכוונת הרב בלשון זה במ"ש ואסור לבטל כו' כמו או אסור ר"ל דס"ל יש זיקה או אפילו אין זיקה מ"מ אסור לבטל מצות יבמין ול"ק מידי:

כדפרישנא כצ"ל:

עליה דחי ל"ת משום גזירה וכו' דנהי דביאה כצ"ל:

לא כצ"ל:

ואסור כצ"ל:

ולא היא קלא אית ליה כצ"ל: