הגהות הב"ח על רי"ף יבמות מג:

שהכתב כצ"ל:

נ"ב פורח:

נ"ב בעירו:

תי' ועל פי עד א' נמחק וכו':

אתאי כצ"ל

נ"ב שמא:

לקלקלה חמותה וכו' ויגיעי וכן בת וכו' ואמי ויבמת' וכו' להיו' צרתה ובת בעלה והד"א:

בעלה כצ"ל

כאן צ"ל הציון מתני':

נ"ב אשת אביה:

נ"ב המכחישו:

וכיון דלא אפשיטא אזלי' לחומרא ולא מהימן כן פוסק כצ"ל ונ"ב משמע שכך היה גורס בדברי הרי"ף דאזלי' לחומרא ומשמע לו דאפילו באומר מת וקברתיו לא מהימן משום דחיישינן דמשקר ואע"פ דבעד א' במלחמ' באומר מת וקברתיו מהימן ולא חיישי' דמשקר הכא כיון דקטטה בינו לבינה דהאשה עצמה נאמנת אפילו באומרת מת וקברתיו דמתוך ששונאתו רוצה לאסור עצמה עליו הילכך בעד א' נמי חיישינן דילמא האשה הסיתו ושכרה אותו ואוקמוה אדינא דעד א' אינו נאמן דלא האמינוהו חכמים לעד א' אלא כשאין שם מקום לחוש דילמא שכרה אותו אבל בקטטה בינו לבינה חיישינן וכ"כ הרמב"ם בפי"ג מה"ג:

כן כצ"ל:

דאיקלו כצ"ל: