הגהות הב"ח על רי"ף יבמות מב:

הוא ולא כצ"ל:

והכא וכו' ומינסבא כ"ז מוקף ונ"ב גי' רש"י והכא לא דייקא ומינסבה דאמרה בדדמי:

נ"ב פירוש אע"ג דקאמרי' הכא דוקא דקאמרי סימנים מכל מקום כיון דחזינן בעובדא דטבע בדיגלת דאסבא רבא אף על גב דלא קאמרי סימנים שמעינן דנאמן עד א' המעיד בטביעות עין בלא סימנים וההיא עובדא דב' ת"ח דלא האמינום אלא משום דקאמרי סימנים צריך לומר דהיינו טעמא לפי שלא הגוף שלם וכדכתבו התוס' אבל כשהגוף שלם אע"ג דלא קאמרי סימנים סמכינן עלייהו וה"ה לעד אחד זו היא דעת האלפסי:

נ"ב הוא:

נ"ב שהאש אוכלתו. ונ"ב עוד לשון הגמ' סבר רב חייא בר אבין למימר היינו עשינו עלינו בית אמר רבא מי דמי התם לא קאמר חזו גבראי חזו גבראי ועוד גברא חרוכ' דשדא ופיסתא דידא דשדא ורב חייא בר אבין גברא חרוכ' דשדי אימא איניש אחרינא אתא לאצולי' ואכילתי' נורא ופיסתא ידא דשדיא נורא איתלי' ביה ואיתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא אזיל ועריק לעלמא:

ופיסת' דידא כצ"ל:

נ"ב ואיתיליד ביה מומא בבעלה:

נ"ב כשרים:

וקאמרו כצ"ל:

נ"ב מדברי:

נ"ב נראה דהכי קמבעיא ליה מי נימא טעמא דעד אחד לא משקר ואפי' לא אמר וקברתיו נאמן א"ד זימנין דמשקר כו' והלכך אפילו אומר וקברתיו אינו נאמן ואתי' למיפשטא מההיא דב' ת"ח ושמעינן מינה דאפילו לא אמר וקברתיו נאמן ודחינן דילמא אפילו אמר וקברתיו אינו נאמן ושאני התם דלא עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין כו' כלומר כיון דקאמרי סימנין מובהקין שבסתר ואנן ידעינן דהנך סימנין הוו בהו א"כ לא משקר וה' המגיד כתב בפי"ג מהלכות גירושין דלדעת האלפסי והרמב"ם לא קמבעי' לי' באומר מת וקברתיו דאי איתא דבמת וקברתיו קמבעיא להו מאי קא דחו בההיא דב' ת"ח כגון דאמרי אסקונהו קמן ומאי הוה כשאמר אסקונהו קמן ואמרי סימנין הא בעד א' כי אמר מת וקברתיו חיישינן דילמא משקר. ולא ירדתי לסוף דעתו הא ודאי איכא דקאמרו סימנין ולא משקרי וכדפי' וכגון שהסימנים לא היו גלויים ומפורסמים בפנים ובפס ידיו אלא בגוף תחת הכחות:

ה"נ לא משקרו או דלמא זימנין כצ"ל:

וכיון דאית לה מידי למיסמך קאמרה בדדמי כצ"ל ותי' וסמיך נמחק:

נ"ב דאמרה:

ורואה כצ"ל:

איתא כצ"ל:

רואה כצ"ל: