הגהות הב"ח על רי"ף יבמות מא:

בד"ס הגי' ליזון וע"ז כתב הב"ח בכ"י קדשו ס"א ליזוק:

מנכסיו טעמא דרצה כצ"ל:

נ"ב רבא גופי' אית לי' לההיא סברא בפ"ד דכתובות ע"ל סימן רמד:

נ"ב ויש לתמוה דבפ' המגרש (דף פה) אהא דבעי רבא מר"נ חוץ מקדושי קטן מהו פשיט ליה מדתנן קטנה מתגרשת בקידושי אביה אמאי בעינן ויצאה והיתה אלא אתי' לכלל הויה הכא נמי אתיא לכלל הויה משם למדנו דנישטית דלא אתיא לכלל הויה לא הוה גט ד"ת דבעינן ויצאה והיתה ופרש"י לשם דלא מיגרשא אא"כ ראויה לקדש את עצמה לאיש אחר. ולהרשב"א דכ' בשם ר"ח דלא גריס בהא תניתוה ניחא אבל לספרים דגרסי לה קשי':

הפקחת כצ"ל:

דלא כצ"ל:

והוו כצ"ל:

ואע"פ כצ"ל:

ברמיזה ומפקיע נשואין דידיה וזיקת אחיו דהיא ברמיזה הס"ד ואחר כך מה"ד מוציא את כצ"ל:

מכח כצ"ל:

בקדושין דידה כצ"ל:

ליזון ונ"ב מנכסיו ואע"פ שלא תקנו לה חכמים כתובה הרי הוא כתב לה והואיל ורוצה להפסיד ולהיות ניזון מנכסים כו':

אשה רוצה להנשא כצ"ל:

כתבינן כצ"ל

נ"ב עיין במ"ש התוס' בפ' חרש דקי"ג ובתוס' בפרק התקבל דף סד ופ' שני דקדושין דף מג ועיין עוד במ"ש הר"ן פרק התקבל סי' תקח:

והוו כצ"ל:

הפקחת כצ"ל