הגהות הב"ח על רי"ף יבמות לה.

ואבה כצ"ל:

וחפצתי כצ"ל:

נ"ב ר' זירא:

נ"ב זה:

נ"ב ע"כ:

נ"ב וז"ל התוס' דעדים אינם מעידים לחצאין וישאלו להם אם הכירו ב"ד הראשון דכולי האי ודאי לא חיישינן עכ"ל:

נ"ב ולא הבנתי דבריו סוף סוף כיון דרבא סבר דכותבין אפילו אין מכירין דלא חיישינן לב"ד טועין שטעו בהלכה זו לומר דחולצין אפילו אין מכירין א"כ ממילא נמי אפי' נאמר דחולצין אפי' אין מכירין וכותבין אפילו אין מכירין ליכא חורבא דאף כשתראה גט זה לב"ד אחר לא ישיאוה כיון דלא כתוב ביה ואשתמודעינהו שאין ב"ד טועין לומר שאין חולצין אלא א"כ מכירין. והנרא' בעיני לפרש דדוקא כשאין חולצין אא"כ מכירין התם הוא דלא חיישינן שטעו לחלוץ כשאין מכירין אבל אם חולצין אפי' אין מכירין איכא למיחש בטעות ב"ד אחר לומר דב"ד ראשון חלצו לה כשהכירוה דלכתחלה ודאי עדיף טפי להכיר אותם והכי הוה נמי סתמא דמילתא דעל הרוב מכירים אותם והלכך יש לחוש לב"ד טועין הכא טפי ודו"ק:

ואייתי כצ"ל: