הגהות הב"ח על רי"ף יבמות ב:

אלעזר כצ"ל:

אחת זו ואחת זו כצ"ל:

נ"ב וילדה ממנו:

נ"ב ובאם חמותו:

מן כלומר וכו' עד ואינה ממאנת כ"ז מוקף:

דאפי' כצ"ל:

אחת זו ואחת זו כצ"ל:

צ"ל דזה:

מוכח' כצ"ל:

נ"ב ונטמא':

משנשאת:

נ"ב אסורה לחזור לראשון:

נ"ב לשון אלפס:

נ"ב ע"כ:

בלא כצ"ל:

פירשו כצ"ל:

נ"ב וכן הוא בתוס' שלנו:

נ"ב וכן משמע בסוגיא דס"פ נושאין על האנוסה:

נ"ב והא דפי' רש"י ז"ל דסבר רב זביד דתוך הזמן כלאחר זמן ס"ל להרב דדוחק הוא לפרש דרב זביד דלא כהלכתא אלא ודאי בעלמא מודה רב זביד דתוך הזמן כלפני הזמן ושאני הכא דע"י בנים חשבינן לסימני' כאילו הם לאחר הזמן דאיגלאי מילתא דמיהרה להביא גדלותה כמו שצריך לפרש לרב ספרא וכ"כ התוס' על שם ר"י:

נ"ב פי' לקדש הבת בבטן אמה דמקודשת היא לדעת הרמב"ם בפ"ז דאישות אם הוכר העובר ואז יכולה למאן קודם שתלד אלא ודאי דמשו' צער עיבור אי אפשר למבדק' אבל לשאר מפרשים דאפילו בהוכר עוברה אינה מקודשת לא צריך לפרש כן וכן העלה הר"ן בפרק האומר דאינה מקודשת עי' לקמן בסי' תרנ בסופו. אכן המעיין בתוס' שלנו יראה דמטעם אחר פירשו כן ואפילו לשאר מפרשים ע"ש:

צ"ל גדולה:

נ"ב פ' אלו נערות בדף לט ע"א וכן כתב בהגהות מרדכי בפ"ק דיבמות בשם ר"י שיישב פרש"י:

נ"ב עכ"ל: