הגהות הב"ח על רי"ף שבת נח:

תי' מתיר מוקף ונ"ב ס"א מכיר:

קסבר כצ"ל:

נ"ב לשון הגמ' לינגוב נפשיה ברישא והדר ליסליק:

ואלא כו' במאי מקנחי ליה מקנלי ליה בקורא כצ"ל:

נ"ב הר"ן גרס הלכה כרבא וכן הוא באלפסי ישן וכן היתה גרסת הרז"ה בהל' הרי"ף:

תי' איבוס מוקף ונ"ב ס"א גדר:

על יד יתידות וכו' של התחתונה והעליונה מנוקבת כו'ולא יוכל לעלות כצ"ל ותי' לצאת נמחק:

לחלצה כצ"ל:

נ"ב ותימה אמאי לא פירש דאסור מדרבנן דחיישינן דילמא אתי לאשוויי גומות במתכוין כי היכי דאסרינן בטיט שברגלו לקנחו בקרקע וצדוד כובא בארעא מה"ט כמו שפירש הרב גופיה בסוף עמוד זה (בד"ה דילמא אתי) והוא מדברי התוס' וכן פירשו התוס' הכא דאבוס שבקרקע אסור משום דרגילות להתכוין לאשווי גומות וחחיישינן טפי שמא יתכוין וכן פירש"י להדיא אלמא משמע דלית ביה פסיק רישיה ונראה דס"ל להרב ז"ל דמדאקשינן בגמ' ואבוס דקרקע מי איכא למאן למאן דשרי הא קא משוי גומות אלמא דס"ל לתלמודא דפסיק רישיה דאל"כ מאי קושיא הא איכא למימר דאיכא למ"ד שלא חייש לדלמא אתי לאשויי גומות במתכוין. ודלא כפירש"י ותוס':

נ"ב להו:

והכא שפיה רעה כצ"ל:

נ"ב עליו:

שיש עמודים וכו' של התחתונה כצ"ל ותי' שני נמחק:

אחריה כצ"ל:

שלא:

נ"ב הוה: