הגהות הב"ח על רי"ף שבת מ.

ומי שאחזו כו' עד את השבת. נ"ב כ"ז הג"ה היא ובאלפסי ישן אין זה ומהר"י קארו הביאו בא"ח סי' שכ"ח ע"ש אורחות חיים ושכן פסק ה"ר שם טוב ואולי שס"ל דהלכה כר' מתיא בן חרש פ' יוה"כ (דף פד) דתניא בברייתא מקיזין דם לסרונכי בשבת וחכמים דפליגי וקאמרי באלו אין בהם משום רפואה לא פליגי אהא וכדקאמר ה"נ מסתברא ואע"ג דקא דחי להא ואינו נשאר במסקנא אפ"ה אדיחויא לא סמכינן אלא אבני ישיבה קא סמכינן דקאמרי ה"נ מסתברא וע"ש:

תז"נ:

ונ"ב תיבות ואפשר דפקיד אביתיה באלפס ישן אין זה:

ומנא לן וכו' עד וכן הלכה כ"ז מוקף ונ"ב באלפס ישן אין זה:

מי שנפל כו' עד לחיי שעה מפקחין כ"ז מוקף ונ"ב באלפס ישן אין זה יהג"ה היא: ספק כותי מפקחין עליו מצאוהו חי מפקחין עליו מאי קאמר כו' אינו שם דאי איתיה חי הוא דמפקחין כו' מצאוהו חי מפקחין עליו פשיטא כו' כצ"ל:

נ"ב כולהו:

ומתפרקין הלחיים וצריך כצ"ל:

נ"ב הדומה לענבה:

נ"ב ספק:

דמיתברא ליה בשיפי כצ"ל:

שמא יתעצלו כצ"ל ותי' על ידם נמחק:

דקאמרי' הכא לישנא יתירא קא דייקי כו' מב"ד ולמה לי' דתני כצ"ל: