הגהות הב"ח על רי"ף שבת לז:

נ"ב ובכל דבר שהוא רושם מפרש בגמ' לאתויי הא דתני רב חנניא כתבו במי טריא ואפצא כשר:

שני לוחין אם הן נהגין כצ"ל והד"א:

נ"ב דתנן התם שני חוטין:

נ"ב ובכבר':

הקורע בחמתו ועל מתו חייב (כן הי' הגי' לפניו וכן הי' הגי' לפני בעל אנשי שם) ונ"ב זו היא ברייתא ובגמ' פריך מהא אמתני' ומשני ברייתא דקתני חייב במת דידי' שחייב לקרוע עליו הלכך קריעה דידיה לאו קלקול הוא אלא לתקן ומתני' בשאר מתים שמוטל עליו לקוברם ואינו חייב לקרוע דמקלקל הוא:

זהו לשונו של רש"י בפירושו.