הגהות הב"ח על רי"ף שבת ל:

נ"ב לשון הערוך בל' לע"ז כפה ושל צמר היא וכולה ציציות כמו עור בהמה וי"א סגוס הכסות שע"ג המטה ובלע"ז קוצו ע"כ:

נ"ב ל' הערוך לא של פיאה נכרי' אלא פיא' זו זירעונין היא וצובעין בו אדום והכי קאמר אביי אמרה לי אם תלת מוקמי כלו' ג' קשרים מן הקש שלו מוקמי שלא יגדל החולי ה' מסו ז' אפי' לכשפים מעלי ע"כ:

תיבת ונותן נמחק:

נ"ב ילגויתא דכרעייהו כצ"ל:

אמר שמואל וכו' שלא פתחה וכו' נגדה נ"ב כ"ז הג"ה היא:

דאמרינן בעי רב אשי כצ"ל ותי' אמר נמחק:

נ"ב לשון הערוך חרגול מין חגב הוא כדכתיב ואת החרגול למינהו וכתב עוד דעבדי לשיחלא פי' כאב האזן ירושלמי טב לאודנא ע"כ וכתב עוד מסמר הצלוב פי' שכן דרך מי שנתחייב לתלות ממיתין אותו תחלה ואח"כ פושטין אותו וקובעין לו מסמר בעץ ותולין אותו באותו מסמר ע"כ וכתב עוד דעבדי ליה לזירפא פי' צער שבא מחמת דם ואותו מקום שאוחז בו נעשה תפוח ודומה כדמות הדרוקן וכו' ע"ש והיינו כפי' האלפסי שירפא דהיינו חולי הבא מחמת דם כדאמרי' בפ"ק דנדה זו שירפא מצוי' פי' כבר התחילה לראות דם טמא ובויקר' רבה פ' זאת תהיה והסיר ה' ממך כל חולי זו שירפא והיינו שקורין בלשון ערבי אתחדק"ן מלשון הדרוקן כמ"ש הערוך נ"ל:

שירפא כצ"ל:

נ"ב יוצאין בקשרים מפ' בגמ' כצ"ל: