הגהות הב"ח על רי"ף שבת ב.

נ"ב המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב כו' אחד המושיט כו' בן עזאי וכו' המושיט והזורק כצ"ל:

נ"ב זו היא אין מוציאין כצ"ל:

מרה"י כצ"ל:

נ"ב לסרטיא:

נ"ב וכך הבין הרא"ש שדעת רב אלפס לפסוק כבן עזאי ותימה דא"כ סתרי דברי הרי"ף אהדדי דהא בפ' המצניע תנן המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת ומוקי לה בגמ' באסקופת כרמלית וטעמא דנח בכרמלית הא לא נח בכרמלית מיחייב מתניתין דלא כבן עזאי דתניא המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר ורב אלפס הביא שם המשנה כצורתה דאלמא דהלכה כרבנן ולא כבן עזאי אלא ודאי דגם הרי"ף ז"ל פוסק כרבנן ומה שהביא כאן דברי ר' יוחנן אינו אלא לאורויי לן דפלוגתא דרבנן ובן עזאי היא במהלך שלא נאמר דלא פליגי אלא בזורק אבל במהלך אפילו רבנן מודו לבן עזאי דפטור משום דמהלך כעומד דמי דהא בברייתא סתמא קתני חייב ופטור ואיכא למימר דלא פליגי אלא בזורק ולכך פי' רב אלפס דברי בן עזאי דפוטר משום דקסבר מהלך כעומד דמי דפלוגתייהו במהלך הוא דאילו בזורק אף בן עזאי מודה דחייב כדקאמר ר' יוחנן וכדתני' כותיה ותלמודא נמי דקאמר דפליגי במהלך לא קאמר' הכי אלא מדחזינן דר' יוחנן קאמר דמודה בן עזאי בזורק דאלמא דלא פליגי אלא במהלך ואף במהלך ס"ל לרבנן דחייב זו היא דעת הרי"ף לאורויי לן דרבנן פליגי אף במהלך והלכתא כוותייהו נ"ל ודו"ק שוב מצאתי שמהר"י קארו ז"ל כתב כך באו"ח בסי' שמ"ו וע"ש:

נ"ב בעלמא הוא דמפרש כצ"ל:

הוא עיקר הגזירה כצ"ל: