הגהות הב"ח על רי"ף שבת יב:

נ"ב דר' אליעזר סבר קיפול אינו מועיל ובמילתיה קמייתא קיימא וכו' [וכ"ה בא"י]:

נ"ב דברי רבי יהודה:

נ"ב מן תי' ואמאי עד כר' יהודה כל זה הגה הוא ופירוש ונ"ב בספרים אחרים אין זה ונראה דתלמיד הגיה כך לפרש הקושיא דה"פ ואמאי קאמר נכרי שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה ביו"ט והא כיון דאדליק בקב פורתא שבר כלי קא עבדיה כו' וליתא להך פירושא דא"כ מאי קא קשיא ליה ודלמא אימא לך דמסיקה ביו"ט ולא קא מהפיך בה קאמר אלא ה"פ כיון דביו"ט חקק הנכרי הקב הוה ליה נולד הכלי עצמו ואסור לטלטלו להסיקו ביו"ט וכן פרש"י:

צ"ל לפי שאין:

צ"ל שלש על שלש:

נ"ב פכ"ח דמסכת כלים מ"ז:

צ"ל שלש על שלש שאמרו וכו' וחכ"א שלש על שלש:

נ"ב ומקולי מטלניות שנו כאן:

נ"ב שם בפ' כ"ח:

נ"ב ונראה בעיני דהאלפס ז"ל בא לבאר דמוכן דר"א אין פירושו שוה למוכן דר"י ודר"ע דלר"א ה"פ בין שהניחו במגוד דמוכן הוא לקופסא בין שהניחו אחורי הדלת שאינו מן המוכן לקופסא כמו מגוד דלגבי מגוד קרי ליה שאינו מן המוכן אפי' הכי אמרי' בשניהם דאחשובי אחשבי וכמו שהניחו בקופסא דמי. ולר"י ה"פ בין באחורי הדלת דמוכן הוא לאשפה בין שהניחו במגוד שאינו מן המוכן לאשפה כמו בהניחו אחורי הדלת אפי' הכי אמרי' בשניהם דאינו חשוב לגביה כלום וכמו שזרקו לאשפה דמי וטהור. ולר"ע במגוד קרי ליה מן המוכן לגבי טומאה ובאחורי הדלת קרי ליה שאינו מן המוכן לטומאה וטהור ובס"א הגיהו בזה הלשון ור"א דקאמר לאו מוכן הוא וטמ' הוא דלגבי קופסא לאו מוכן הוא כו' והכי משמע בגמ' והמעיין בלשון הרי"ף מתחלה עד סוף יראה דטעות הוא הג"ה זו אלא כדפרי' הוא העיקר ודו"ק:

נ"ב נראה דר"ל דלגבי טומאה לאו הכנה הוא אבל הכנה דאשפה הכנה הוא לגבי שבת דאם תלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת הוה הכנה לגבי אשפה לקנח בהן טנופת או לכסות בו את הצואה ושרי לטלטולי ואע"פ בזורקו לאשפה מבעו"י אסור לטלטולי וכמ"ש הה"מ בפכ"ו בשם הרמב"ן מ"מ בתלאו במגוד כנ"ל הכנה הוה לגבי מילי דאשפה לגבי שבת אלא דלגבי טומאה לאו שמיה הכנה וטהור הוא ועי' לקמן בפ' כל הכלים

צ"ל אשכחינן:

נ"ב על שלשה:

נ"ב פ' כ"ז דמס' כלים משנה ח:

נ"ב נ"ל דכונתן לומר דרב המנונא מביא ראיה מן המשנה דכי היכי דפליגי ר"א עם ר"ע (פה נחתך הגליון וחסר וחבל על דאבדין) דאילו לכל שאר הטומאות פשיטא דטמא הוא לדברי הכל הה"ד נמי דפליגי ר"א ור"ע בפחות משלש על שלש אם טמא הוא לכל שאר טומאות בהניחו אחורי הדלת או תלאו במגוד ואזדא ר"א לטעמי' ור' עקיבא לטעמיה דלכאורה קשה היכי קתני ר"א אומר טמאה בפחות משלש על שלש והלא משנה שלמה שנינו מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעטה טהורה לגמרי י"ל דאין ה"נ דסתם משנה זו דלא כר"א אלא כר"ע דהלכה כמותו אבל אם היינו מפרשים דמתניתין בפתילה שיש בה פחות משלשה על שלשה מתוקמא ודאי קשיא דהיכי קתני ר"ע אומר טהור דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא קיי"ל הלכה כר"ע מחבירו וקיי"ל כסתם משנה שלמה ששנינו מפני שאמרו כו' זאת הוא כוונת רבואתא בפירושם זה ונתיישב קצת מה שהקשה עליהם הרי"ף ז"ל אלא שמ"מ דברי הרי"ף בפירושו הוא העיקר:

צ"ל דהא:

ולא הבהבה כצ"ל: