הגהות הב"ח על רי"ף סנהדרין ה:

נ"ב עני מרי:

נ"ב וכן גריס הרא"ש אבל לפי גירסת ספרים דידן אינו פסול אלא לאפוקי ע"ש:

נ"ב וכ"כ הרמב"ם בספ"י מה"ע וטעמייהו דדוקא הכא מורי היתרא ואומר כיון שאני עוסק במלאכתו מותר אני ליקח דבר מועט אבל כל שנגמרה אינו מורי היתר אלא דרך גנב הוא נוטל אבל גירסת ספרינו וגי' רש"י והיא גירסת הרא"ש והסמ"ג ובעל העיטור דדוקא שנגמרה מלאכתו דמשוי נפשיה כפועל וסבר לא קפיד אבל כשלא נגמרה מלאכתו דרך גניבה הוא נוטל ופסול:

נ"ב כתב הרא"ש זו היא גי' רב אלפס וגירסת ספרים שמתינהו רב פפא ופסלי ואכשרינהו רב הונא בריה דרי"ה ולהך גי' הלכתא כרב הונא דעבד עובדא וקא כשרינהו אבל לרב אלפס דגריס סבר רב הונא הלכתא כרב פפא ומסתברא כגי' הספרים דאין לפוסלן כיון שאנו יכולים למצוא להם טענת של זכות כדחזינן לעיל בגזלנים וחמסנים דמתחל' לא פסלי' כל זמן שיכלו למצוא להם צד של זכות עכ"ל וכתב הרב ב"י דאפשר דאף לדעת הרי"ף הלכתא כרב הונא דהא אותביה לרב פפא ואוקמי' והא דקאמר סבר אשכחן בתלמודא טובא כדקאמר סברוה וקבל הכי וכ"כ הריב"ש בסי' י"א דלדעת הרמב"ם הלכתא כרב הונא:

בדבר שנגמרה כצ"ל ותיבת שלא נמחק:

כלום כצ"ל:

נ"ב וכן פי' רש"י והיינו משום דלא גריס התם יצרו תקפו וממילא לדידן דקי"ל כאביי דלא בעינן רשע דחמס פסול הוא. ואפי' לפי גירסתם פסול הוא כמה שפסק הרי"ף דקי"ל כרב ששת באיסורי:

נ"ב אינו:

ומר כצ"ל: