הגהות הב"ח על רי"ף סנהדרין יט.

למפתח כויה ליה כצ"ל:

נ"ב שליח ב"ד לאביו אם יתחייב אביו נדוי או מלקות הס"ד ותי' ב"ד נמחק וכצ"ל:

נ"ב ירוחם:

דחייב כצ"ל:

נ"ב הכי:

ולהכי אקשי כצ"ל:

דיכול להכותו כצ"ל:

שאמרנו כצ"ל:

נ"ב הוא:

דהא דאין הבן כצ"ל:

ונזכר כל זמן כצ"ל:

נ"ב ואין פירושו זה נראה לחתוך דברי הרב ולעשותם פורחות באויר האמנם נראה ברור שט"ס יש שם וכך צריך להגיה ואפי' לא עשה אביו תשובה ואינו עושה מעשה עמך שחוטא ואינו חייב על הכאתו וקללתו אפ"ה יש בו איסור אבל אם נתחייב בב"ד קללה או מלקות אין בו איסור כיון שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה אפילו על ידי שליחות ב"ד יש בו איסור כדאמר' בסנהדרין לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו כ"כ התוס' ע"כ וכמ"ש דבריו שקודם זה כתב שהולד מן הערוה חייב על הכאת אביו וקללתו ואע"פ שלא עשה מעשה עמך שהולד ממזר מ"מ כבר פירש מן העבירה וע"ז קאי מ"ש ואפי' לא עשה תשובה כו' כלומר שגם בשלא עשה תשובה לפרוש מן העבירה אלא חוטא עוד בעבירות ואינו עושה מעשה עמך לגמרי ובודאי שאינו חייב על הכאתו וקללתו כדאסקינן בפ"ב דיבמות דדוקא כשעשה תשובה חייב אבל בשאינו עושה תשובה פטור אפ"ה יש בו איסור דרבנן מאחר שאינו מכהו ע"פ שליחות ב"ד דכך משמע פשט הלשון חיוב הוא דלא מיחייב אבל איסורא מיהא איכא ודוקא בלא שליחות ב"ד אבל ע"י שליחות ב"ד אין בו איסור כלל מאחר שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה אפי' ע"י שליחות ב"ד יש בו איסור והם דברי התוס' בפ"ב דיבמות למעיין בם היטב ודברי רבינו ירוחם עלו כהוגן ואין סתירה בדבריו מדידיה אדידיה ולא יקשה על המעיין להגיה כי כבר כתב הגאון מהר"ר לוי חביב בתשובותיו סי' ק"ט שלמוד אותו החבור בטעיות סופרים ע"ש:

נ"ב וכך פסק הרא"ש ע"ש:

נ"ב שלם:

ודמי להמודה כצ"ל:

לילקו אינהו כצ"ל:

כשיש עדי וכו' ולפיכך הם נהרגין כעדים זוממין דכתיב ועשיתם כצ"ל:

נ"ב של כל העדים על פי עדי גניבה וגם כו':

וכיון כצ"ל:

וכיון כצ"ל:

נ"ב וכיוצא בזה פירש גם רש"י ז"ל ע"ש: