הגהות הב"ח על רי"ף סנהדרין טז.

שזו ילד ארור שזו גידל ארור שזו יצאה כצ"ל:

והמקיים כצ"ל:

ולא ישמע על פיך אזהרה שלא ידור בשמו ושלא יקיים בשמו ושלא וכו' כצ"ל:

שבועה. נשבע מתרגם מקים כצ"ל:

כתיב בהו וכתיב וכו' ואפי' בגוף כצ"ל:

נ"ב שתים:

בהו כצ"ל:

נ"ב קרא:

כאן צ"ל הדבור כלומר היו וכו' האיך אמר כך וכו' את יוסי ואח"כ צלה"ד האי כנוי וכו' כאדם זה שתולה וכו' לא ידעתי אכנה:

נ"ב ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלהים כו':

ובאו לומר כצ"ל:

נ"ב אותה:

ויאמרו כצ"ל:

נ"ב וכו':

נ"ב אחת:

נ"ב בהם:

נ"ב שאול ותי' שואל או בנמחק:

מחשבת ולא המתעסק כצ"ל ותי' אסרה תורה נמחק

נ"ב מאורסה ולא נשואה כו' ותי' וכו' נמחק:

נ"ב עליה:

כאן הס"ד ואח"כ מה"ד בסנהדרין בירושלמי:

דהדיוט שהסית כתיב כצ"ל:

נ"ב בא:

נ"ב ברפ"ב דנדה ר"ה:

נ"ב ומ"מ יש לתמוה שהרי אף בדורות הללו אנו דנין עונשים חמורי' משום צורך שעה כמו שמבואר בפוסקים ובתשובות עי' בתשובות הריב"ש סי' רנ"א וכה"ג כתב גם הגאון מהרש"ל בהגהותיו. אמנם נראה עיקר דרב יוסף דקאמר טעה כו' ידע האמת שלאו משום צורך שעה שרפה אלא כפי הדין שרפה ולכן אמר דטעה. אבל פשיטא דפשיטא שהיה רשות לב"ד בכ"ז לענוש החוטאים אם ראו ב"ד שיש צורך שעה עי' ברמב"ם פכ"ד מסנהדרין ובסמ"ג לאוין ר"ח ובטוח"מ סי"ב ותכ"ה ולעיל בפרק הגוזל עצים דף ל"ה ע"ב והעיקר ברמב"ם בפ"ב מהל' רוצח:

נ"ב אי:

נ"ב רבנן:

נ"ב זוממין:

נ"ב בברכת השם:

נ"ב אוקמוה אדאורייתא וקטלינן וכצ"ל: