הגהות הב"ח על רי"ף סנהדרין י.

שטרי כצ"ל:

נ"ב הא דלא הביא הך תירוצא דר"ח דאמר ד"ת א' ד"מ וא' ד"נ בעי דרישה וחקירה אלא כדי שלא תנעול דלת כו' היינו משום דבריש פ"ק הביא לההיא סברא אבל תירוצא דרבא דמחלק בין דיני קנסות לדיני הודאות והלואות לא הביאו הרי"ף כל עיקר מאחר דבזמן כזה לא דיינינן דיני קנסות שהן מן התורה וק"ל:

במשאו כצ"ל:

הכתוב כצ"ל:

נ"ב דמעליותא היא:

אבל יש שם וכו' נלך למקום כצ"ל:

ודרישות שחוקרין כצ"ל:

בדיני כצ"ל:

נ"ב לזכות כצ"ל:

שגמרוהו ידעו וכו':

ולזכות אינו חוזר וכו' ושמא ימצא וכו' על כל צדדין כצ"ל:

נ"ב וגומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה אם זיכוהו ביום ראשון פוסקים דינו מיד והולך לו אבל אם לא יכלו לזכותו כו':

להו כצ"ל:

ומכשרינן כצ"ל:

נ"ב ע"י משכון:

דממסרין כצ"ל:

נ"ב והמאוחרין שבאו עדים ואמרו אנו יודעים במלוה זו שקדמה לזמן הכתוב בכאן כשרין דמעליותא היא דקא מחיל לשעבודא עד השתא כו':

נ"ב זה: