הגהות הב"ח על רי"ף מנחות ח:

נ"ב בידו:

נ"ב לשון הגמ' כיצד:

נ"ב ונפקא לן במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצות לא תמתין לה שתחמיץ ותיישן:

נ"ב של ראש:

תז"נ:

נ"ב בילדותי:

נ"ב כוונתו דאם לא נשמטו ממקומן אע"פ דחייב למשמש בהן שלא יסיח דעתו מהן א"ה אין צריך לברך על אותו משמוש ודלא כדמשמע מפירש"י ונימוקי יוסף דאפילו מצאן במקומן חייב לברך עליהם כשממשמש בהן מפני היסח הדעת גם הר"ן ז"ל בפרק לולב וערבה התחבט על זה ומסקנתו דאין לברך אא"כ נשמטו ממקום הנחתם כנ"ל מדבריו עיין עליו לקמן בדף שנד ריש ע"ב:

נ"ב וז"ל התוס' עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה מתוך פי' הקונטרס משמע דאם סח ובירך שרי וליכא איסורא אלא אדרבה מצוה ושכר ברכה וז"ל סח בין תפלה לתפלה ולא בירך על של ראש להניח ועל מצות אלא סמך על ברכה ראשונה עבירה היא בידו מ"ר עכ"ל:

צ"ל משנה:

נ"ב אסור:

נ"ב פי' חיישינן שמא יסמוך על אחת תמיד ולא יקנה האחר ומ"ש הלכך כו' כן פסקו כל הגאונים דלא כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ר"פ התכלת:

צ"ל וושמרת:

צ"ל ואפילו:

צ"ל דבשבת:

צ"ל דהא אף:

נ"ב דברי ר' מאיר:

צ"ל אבד:

נ"ב דרב חננאל שלח ליה לקמי' דרבה כו':

צ"ל פליגא:

נ"ב כתוב:

צ"ל ויהא: