הגהות הב"ח על רי"ף מנחות יב:

צ"ל והתנן לולב:

צ"ל ועייל:

גדילים במקום פתיל כצ"ל ונ"ב וכן הוא לשון הרא"ש אבל בגמ' גרסי' הכי קסבר בעינן תמניא בגלימא כי היכי דבעינן במקום פתיל:

בפרק קמא דסוכה כצ"ל:

נ"ב לשון הערוך בעירובין מאי היכר ציר אמר רב אויא אבקתא פירש חלל המשקוף שמכניסין בו ציר הדלת שכל דבר שהוא נקוב להכניס בו דבר אחר קורין אותו אבקתא כו':

נ"ב פירש מדלא כתיב גדילם:

וקוצצין אותן מן הבגד כצ"ל ונ"ב ל"א להכי קרו להו קוצים שיוצאין מן הבגד כקוצין:

בחורה כצ"ל:

נ"ב אי נמי נסדק הבגד מלמטה שקורין אנפלייד עד שפיחת כו':

לא יפחות כנגד ז' רקיעים כו' עד וששה אוירין כצ"ל והד"א:

נ"ב ת"ר הטיל על הקרן או על הגדיל כשרה ר' אליעזר בן יעקב פוסל בשתיהם. על הקרן שלא הרחיק מן הקרן כלום. על הגדיל פירש"י חוט העב להחזיק שאורגין תחלה בבגד שלא יהא נוח ליקרע. כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב ציצית צריכין שתהא נוטפת על הקרן שנאמר על כנפי בגדיהם. כמאן כר' אליעזר בן יעקב:

עביד ארבעה ולא אביק להו מיבק. כלומר כצ"ל. ונ"ב צ"ע ונראה שמפרש דרב אחא בר יעקב דעביד להו ד' ועייף כו' פירש ד' חוטין שאינם שזורים היה מעייף כו' כלומר שכפלן תחלה ואח"כ הכניסן בטלית ואח"כ גדלן ורב ירמיה לא היה גדלן כלל אלא לקח ח' דאינון שיתסר כו' דס"ל דמצות ט"ז חוטים ומר בריה דרבינא עביד כדידן ר"ל שהיה שוזרן כו' וכל זה דלא כפירש"י שהביא בסמוך:

השמונה חוטין: מר בריה כצ"ל:

צ"ל כו':

והתחיל לעשות קשרים ואח"כ פסק החוטים כשפסק כצ"ל:

צ"ל בלורית:

צ"ל משום דבעינן:

כחומרי דרב הוה עביד כצ"ל. ונ"ב רומז למ"ש כן בפרק כירה בדף מ' ע"א:

וחוטין גזולין פסולין כצ"ל ונ"ב בפ"ק דסוכה ד' ט':

צ"ל דקנייה:

והוה כאלו קנהו כצ"ל.

נ"ב ומכה:

נ"ב כן משמע בסוף ב"ק בהא דתנן הכובס נוטל ג' חוטין כו' וע"ש בפירש"י:

נ"ב דוקא:

נ"ב שהוא: