הגהות הב"ח על רי"ף קידושין ו.

נ"ב אמרי' בגמרא משל לרבנן ופרש"י מדברי חכמים אנו למדין דאמרי אפי' אין שהות דקסברי לכך ניתנו המעות הראשונות דאי בעינא לייעודי יהא ייעוד מעכשיו ואי לאו מההיא שעתא מתחלי במאי מיקדשה השתא והתוס' הקשו על פי' דבכולי תלמודא המשל בא ללמוד על הדבר לכך פר"י דהמשל בא ללמוד דלגבי ייעוד נמי אם בא אחר וקדשה אחר המכירה קודם ייעוד דאינה מקודשת דמעות ראשונות לקידושין ניתנו ויש לתמוה דמשמע הכא דליכא מאן דפליג באומר מעכשיו ולאחר שלשים דמקודשת לראשון ולקמן בפרק האומר תנן סתמא דמקודשת ואינה מקודשת ופסק הרי"ף כרב דמקודשת ואינה מקודשת לעולם עיין בדף תרמ"ז וכן פסקו כל הפוסקים איברא דמשמע מדברי הר"ן והרא"ש שכל זה אינו מדברי הרי"ף וכן כתב הר"י קארו שהרי"ף השמיט להא דאמר רבא אר"נ אומר אדם לבתו קטנה כו' עיין שם בסימן ל"ז:

נ"ב מקודשת לי מעכשיו ולאחר כצ"ל:

נ"ב רבא אמר:

נ"ב בה:

נ"ב הגה"ה היא:

נ"ב אין:

נ"ב לא:

דהוה כצ"ל:

נ"ב אמרי:

נ"ב אמר:

תי' אמר נמחק:

אם רוצה לאחר זמן מדעתי' הוי והוה ליה כאומר כצ"ל:

נ"ב שהרי היא חייבת לו או הם או שוים כו':

נ"ב כלומר:

לראשון כצ"ל:

נ"ב וקשיא לי מהא דפרק האיש מקדש דתנן המקדש במעשר שני רבי יהודה אומר בשוגג לא קידש ומפרש תלמודא אליבא דרבי יעקב איכא למימר היינו טעמא לפי שאין שניהם רוצים דאיהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחא איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא והסכימו התוספות שם לפירוש שני של רש"י דאי נמי אפילו אין אחריות מוטל עליו דמקודשת אפי' בגבולין מכל מקום לא ניחא ליה דתיהוי לה תרעומות עליה לומר לו קידשתני בדבר שלא הועיל לי אלמא אף על גב שאין בו כאן שוה פרוטה אפילו הכי מקודשת כאן מאחר ששוה פרוטה בירושלים אכן לפירוש ראשון של רש"י שלא יחולו הקידושין עד שיהיו בירושלים אתי שפיר וי"ל אפילו לפירוש שני לא קשה מידי דשאני התם דקידושין גופייהו שוו פרוטה וכי יקח איש אשה קרינן ביה דכסף הוא וממון הדיוט הוא אלא דאיסורא בגבולין הוא דרביע עלויה הלכך הוו קדושין גמורים לרבי יהודה אם קידשה במזיד ועי"ל דשאני התם כיון דבעל כרחה צריך להוליכו לירושלים ולשם הוא שוה פרוטה עכ"פ ה"ל כאילו קדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום דקיימא לן בפ' האומר דאם לא בא אחר וקדשה דמקודשת הכי נמי לאחר זמן כשתוליכו לירושלים חלו הקדושין למפרע משעת נתינה: