הגהות הב"ח על רי"ף קידושין ה.
Hagahot HaBach on Rif Kiddushin 5a · הגהות הב"ח על רי"ף קידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →אף הויה בעיא לשמה הויה דשער כצ"ל:
ולפיכך אפילו אם חזר ואמר התקדשי לי בו כצ"ל:
שקבלתו היאמדעתו של אב כצ"ל והד"א:
נ"ב וכן בתשובת הרשב"א סימן תתס"ז פסק כן מכח ראייה זו:
נ"ב ואני תמה למה לא השגיח במה שהביא הרמב"ן ז"ל ראיה מפ' האיש מקדש דלשם א"א לדחות דבקידושי כסף דוקא קאמר שהרי הסוגיא קאמר התם איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא בין אביה יכולין לעכב ורב אסי אמר אביה ולא היא. איתיביה רב הונא לרב אסי אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין תלמוד לומר אם מאן ימאן מכל מקום ופי' רש"י קס"ד בפיתה לשם קדושין אשמועינן קרא ולמימר דמצי הדרא בה. מבואר להדיא דאפילו בקדושי ביאה שהביאה היא שקונה והתם ודאי הרי את קאמר שהרי שלא מדעת האב פיתה אותה לשם קדושין ואפילו הכי מהני וממילא אף לענין קדושי שטר נמי דינא הכי דבשניהם הביאה והשטר היא שקונה. גם על הרמב"ן גופא יש לתמוה במה שכתב בקטנה דמקודשת מדעתו דהוי ליה כאומר לבתו צאי וקבלי קדושיך כו' וכאומר תניהו לכלב ולפיכך מצא הר"ן ז"ל מקום לטעון על דבריו שאינה דומה קדושי כסף לקדושי שטר שאינה טענה כלל שהרי שם בסוגיא בפרק האיש מקדש משמע דאם נתרצה האב בקדושי' אפילו קדושי שטר וביאה הוו קדושין אף על גב שנתקדשה שלא לדעת אביה ודומה לאומר צאי וקבלי קדושיך כו' אפי' בקדושי שטר נמי ועיקר טעמא הוי או הפקיר זכות שיש לו בה או שתיקתו הודאה שלפי זה אין לחלק כלל בין קדושי כסף לקדושי שטר וביאה וכדמשמע להדיא מההיא דאם מאן ימאן דאם פיתה אותה לשם קדושין הוי קדושין גמורים אם נתרצה האב וה"ט כדפרישית או הפקיר זכות כו' וכן פי' רש"י שם להדיא אהא דקאמר רבא מאי טעמא דרב הונא הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב ע"ש הלכך נראה עיקר כדברי הרמב"ן ז"ל שוב מצאתי להדיא בפסקי הרא"ש שכתב בפ"ק דההוא דאומר אדם לבתו צאי וכו' בשנתן לה רשות להתקדש אפילו בשטר אלא טעמא הוא דאותו כח וזכות שזיכתה לו תורה בקדושי בתו יכול הוא ליתנו להתקדש את עצמה מדעתה והאריך בזה ע"ש והיינו כדפרי' ועי' במה שאכתוב בסמוך בס"ד:
נ"ב יראה לי דלדעתו גם בנערה המתגרשת על ידי אביה צריך לכתוב בגט בתך פלונית אלא דקטנה פסיקא ליה דאינה מתגרשת אלא על ידי אביה אבל נערה היא ואביה מקבלין את גיטה כמ"ש הר"ן גופיה בפרק התקבל ובפרק האיש מקדש לדעת הרי"ף ונראה מדבריו שתופס דבריו עיקר לחומרא ולהכי נקט קטנה דפסיקא ליה וק"ל. ועוד יראה לומר דאפשר דנקט קטנה דוקא לומר דאינה מתגרשת על ידי עצמה כלל אפילו מדעת אביה ואפילו אמר לה צאי וקבלי גיטך דכמו לגבי קדושין דשטר אינו יכול לומר צאי וקבלי ה"ה בגט דלאו מתורת הנאה היא ואינו דומה לקדושי כסף כמ"ש הר"ן למעלה אמנם כבר כתבתי דהעיקר הוא דאפילו בקדושי שטר וביאה יכול לומר צאי וקבלי וממילא ה"ה בגט יכולה הקטנה לקבל הגט ע"י עצמה מדעת אביה ולענין אם צריך לכתוב בתך פלונית אפילו כשמקבלת ע"י עצמה יראה מדברי הר"ן שצריך לכתוב עכ"פ בתך פלונית שהרי השיג על הרמב"ן אפילו לפי סברתו שאומר צאי וקבלי אפילו בקדושי שטר מ"מ צריך שלשון השטר ידבר עם מי שהוא מקבל הקדושין והאב מקבל אלא שהבת היא כמו שליח אבל מהרא"י בכתביו סימן מ"ו כתב שאין לשנות גם מהר"ר לוי חביב בתשובה סי' נ"ה האריך בזה וכתב שאפי' לכתחלה נראה שאין לחוש לחומרת הר"ן בזה וכתב עוד שם בסימן נ"ז אבל אין לקטנה לקבל גיטה ע"י עצמה אפילו מדעת אביה ואע"פ שכן כתב הרשב"א והרמב"ן מ"מ הר"ן ונ"י בשם הריטב"א והרנב"ר וכל האחרונים מחמירים בזה וכתב עוד שם שמעתי כי הר"א מזרחי צווה לתת ב' גיטין א' בנוסחא זו וא' בנוסח כמדבר עם האב ע"ש בסימן נ"ה וכל זה חומרא אבל מדינא נ"ל ועיין בתשובת מהר"ם מפדואה סימן א' ב' ג':