הגהות הב"ח על רי"ף קידושין כז:

נ"ב את:

נשבית הרי היא כצ"ל:

הכל כצ"ל:

מי אישה וכי אמר הזה התירה לזה כצ"ל והד"א:

נ"ב לכל אדם:

נ"ב זהו לשון רש"י וכוונתו שאין להחזיק שערות שלהן בחזקת סימן ע"י עדותו של האב שאומר שהן בני י"ג שנה ולפי שקשה דהא פשיטא שאין האב שהוא קרוב נאמן למכות ועונשים ומאי צריך לאשמועינן לגבי בת ובן לכך הוסיף הר"ן לומר דאע"ג דלגבי בת המני' כו' וכדאיתא בגמרא איבעיא להו מהו ליסקול ע"י רב אמר אין סוקלין כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימניה ומכל מקום נראה לי דהאי תנא דברייתא דקאמר בני זה בן י"ג כו' לא לזה כוון דאם כן לא הוה צריך לאשמועינן בבן כל עיקר כיון שלגבי בן לא הימניה רחמנא לאב ותו קשה לנדרים וכו' למה יהא נאמן והלא אינו כי אם עד אחד ואינו נאמן אלא בדבר שבידו ומה שתירצו התוספות בזה וז"ל כיון דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו הוא שינויא דחיקא כמו שהקשו הם עצמם על זה לכן יראה עיקר כיון דקי"ל כר' יהודה דפרק עשרה יוחסין דנאמן האב לומר בני זה בכור מדכתיב יכיר יכירנו לאחרים א"כ המניה רחמנא לאב על מנין שניו שהרי כשהוא אומר שזה בכור הוא מעיד שמנין שניו יותר וסד"א שהוא נאמן אף למכות ולעונשין קמ"ל דלא אלא דוקא לממון ולאיסורא הימניה רחמנא ולא לקטלא ומשום הכי האב נאמן לנדרים כו' אפילו אינו בידו כיון דרחמנא הימניה אבל לא אתר כיון שאינו בידו:

נ"ב את:

נ"ב של:

נ"ב זה:

לא הזכיר זו הברייתא דמחלוקת רבי וכו' כצ"ל:

בשעת מיתתו היתה מותרת אשתו: