הגהות הב"ח על רי"ף כתובות ז.

נ"ב נכסי:

בד"ס הגי' אלא משטר והב"ח מחק תי' אלא וכ' בגליון זו היא גי' הרי"ף כמ"ש כל המפרשים על שמו:

אלא עד א' כצ"ל:

קא אתו ומהמני וכיון דכתב וכו' אחר אדרבה היא הנותנת דאי עקרי וכו' כצ"ל ונ"ב ולא נתבררה לי השגתו זאת דרב האי ז"ל מפרש האי דקאמר למיעקר סהדותא סהדותייהו קא אתי אין פירושו עקירת השטר דודאי השטר חל והשטר כשר ולא נעקר אם יתקיים התנאי ורב הונא בריה דרב יהושע הכי קאמר דאי הכי דחשבת ליה לזה השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי וה"ל עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים אפי' תרוייהו כי אמרי תנאי היו דברינו ה"ל חוזרין ומגידין אלא על כרחך הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא קאתו ולומר לא חתמנו אלא על מנת שיקיים את התנאי ולא הוי חוזרין ומגידין שהרי השטר כשר אם יתקיים התנאי ולא דמי למודעא ואמנה שעוקרין את השטר דתנאי מלתא אחריתי היא ואינה עוקרתו אלא לאחר זמן חד נמי למיעקר סהדותא קאתי והשטר כשר אם יתקיים התנאי דתנאי מלתא אחריתי היא ואפי' כתב ידן יוצא ממקום אחר וק"ל וע"פ זה יתיישבו גם שאר השגותיו. אמנם מ"ש הר"ן ז"ל ולדידי לא מיחוורא הך סברא כו' יראה דלא קשיא כלל לדעת הרמב"ן משום דאיכא למימר דדוקא כשכתב ידן יוצא ממקום אחר דליכא מיגו ה"ל חוזרין ומגידין כיון דכבר איתחזק שטרא בלא תנאי אבל היכא דליכא מיגו לא הוי חוזרין ומגידין כיון דתוך כדי דיבור אמרו תנאי היה דברינו לא איתחזק שטר זה כלל ומהימנו להו במיגו דאי בעי שתקי וק"ל:

לשטרא הוי דמתחלה כאילו פירשו כצ"ל:

נ"ב נאמן:

נ"ב הוא פי' התוס':

ולא אמרן דאוקי כצ"ל:

היא הס"ד ואח"כ מה"ד אבל לית ליה בהו חזקה וכצ"ל:

המערער כצ"ל:

ובההוא כצ"ל: