הגהות הב"ח על רי"ף כתובות ה:

הב"ח נקד כאן שתי נקודות להראות שזה ענין בפני עצמו:

והדר מפקה לה לכתובתה בהאי וכו' כצ"ל:

והדרא מפק' עדי הינומא בהאי כצ"ל:

נ"ב לבית הלל:

נ"ב לב"ש לדבריכם:

נ"ב והתוס' תירצו דמגו במקום עדים הוא ולדעת הר"ן צריך לפרש דעידי הינומא אינה הוכחה גמורה דאפשר שהיתה בחזקת בתולה אבל לא מצא לה בתולים ומאי דנקט במתני' אלא אלמנה נשאתיך רצה לומר בעולה נשאתיך כדפי' בריש מכילתין ומ"מ אי ליכא מגו על הבעל להביא ראיה שכן הוא כדבריו ואם אין לו ראיה בחזקת בתולה נשאה כיון דאיכא עדי הינומא נ"ל:

נ"ב של אדם:

בסיני: נטילתה היינו כצ"ל:

נ"ב וזהו פי' רש"י ז"ל ובפ' בני העיר כתב הר"ן ז"ל למאן דמתני משמש ת"ח בתלמוד ואחרים פירשו מתני לאחרים והטור כתב בסי' שס"א למאן דמתני פי' שמשמש תלמידי חכמים ע"כ:

נ"ב נראה מדבריו דאפי' ליכא חברותא בעיר אין צריכין להתבטל מד"ת אלא בשעת הוצאתו דהא ההיא במת בעיר כל בני העיר אסורים בעשיית מלאכה מוקי לה בגמ' דפ' אלו מגלחין דוקא בדליכא חברותא ואעפ"כ משמע ליה להר"ן ז"ל דדוקא מלאכה קאמר אבל ת"ת אין מבטלין כיון שאינו מוטל עליו לקוברו ודוקא במי שמתו מוטל לפניו תנן דפטור מן התפלה ומן התפלין ומכל מצות האמורות בתורה והיינו במי שמוטל עליו לקוברו אבל כשאינו מוטל עליו לקוברו חייב בכל המצות ודוקא להוצאה בלחוד הוא דמבטלין דכנתינתה נטילתה וכו' וכן פסק הטור להדיא בסי' שס"א ע"ש אבל מדברי הר"מ לא משמע הכי ע"ש:

נ"ב להוצאת המת: