הגהות הב"ח על רי"ף כתובות יח.

בניך כצ"ל:

נ"ב פי' דמדתנן בן חמש למקרא וכאן קאמר בר שית למקרא בעל כרחך צריך לפרש דבן ה' לגלגל ובן ו' למספי ליה כתורא דהיינו שיורד עמו לחייו דליכא למימר דבר שית למקרא דקאמר היינו בן ה' ויום א' דמשנכנס יום א' בשנה חשיב לו כשנה דא"כ לא הוי דומיא דבר עשר למשנה דהוי בר עשר ויום א' כי ההוא דמסכ' אבות דהתם הוי בר עשר ויום א' דומיא בן י"ג למצות והשתא האי בר שית למקרא לא הוי דומיא דבן עשר למשנה דבר שית למקרא היינו למספי ליה כתורא ובר עשר למשנה לא הוה למיספא ליה אלא לגלגל עד י"ב שנה ועי' בתוס':

נ"ב וכך הוא באשר"י ובמקצת ספרי גמרות שבידינו וכן משמע בפי' רש"י ובר"ן אבל במקצת ספרי גמרות שבידינו גרס בר תליסר לתעניתא מע"ל ובתינוקת בת תריסר:

נ"ב תורה:

נ"ב גם תירוץ זה כתוב בתוס' שלנו:

נ"ב דקאי ע"ש:

נ"ב גם הרב המגיד פי' לשם שדעת הרמב"ם דבמי שנשתטה זנין אותם באמיד אפי' ביתרי' מבני שש דלא כדמשמע לכאורה מדבריו אפי' באמיד אין זנין ביתרים מבני שש וכמו שהבין גם הטור בדברי הרמב"ם באה"ע סי' ע"א ע"ש:

ומוכחי' כצ"ל:

מאכל כצ"ל:

נ"ב ול"נ דודאי לפרש"י ז"ל צריך לפרש נמי בר תליסר לתעניתא מעל"ע היינו שנת י"ג גופא קאמר ומשלים מדרבנן וזהו שכתב וחינוכא לשעות קודם לכן שנתיים כדאמר ביומא דהיינו שנת י"א ושנת י"ב גופא ואע"ג דקאמר התם דשנת י"ב גופא נמי משלים מדרבנן היינו דוקא בבריא אבל בחולה אינו משלים כי אם שנת י"ג גופא וכן מבואר התם לפי גי' רש"י ופירושו והכא בתינוק שאינו ברי קאי שתש כחו בלימוד תורה ודבר זה אנו לומדין ממניקתו של אביי דבתינוק שלמד תורה אפי' הוא ברי דינו כאינו ברי ואינו משלים אלא בשנת י"ג גופא ומש"ה פי' רש"י ובתינוקת שהיא ממהרת להביא כח כו'. ולא פירש משום שחינוך שלה לפני גדלותה שנה כמו בתינוק וכמו שתפסו עליו התוס' בקושיא זו אכן נראה ברור כוונתו לפרש שמה שאנו לומדין ממניקתו של אביי אינו אלא לענין לימוד התורה שהתינוק אף שהוא ברי אינו משלים כ"א בשנת י"ג גופא. אבל בתינוקת משלמת בי"ב גופא מאחר שאינה מתשת כחה בלימוד תורה וממילא ה"ה דמשלמת אף בי"א גופ' אם היא בריאה. וכן משמע הלשון דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא בר עשר למשנה בר תליסר לתעניתא כו' דמשמע דמפני שלומד תורה אינו משלים כי אם בשנת י"ג משא"כ בתינוקת:

נ"ב וכך כתבו התוס' שנראה לר"י: