הגהות הב"ח על רי"ף כתובות טו.
Hagahot HaBach on Rif Kesubos 15a (Hagahot HaBach on Rif Ketubot 15a) · הגהות הב"ח על רי"ף כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →נ"ב הא דלא תנן במתני' נמי עמדה בדין עד שלא נישאת כו' י"ל דלא תנן אלא מידי דילפי' ליה מקרא כגון מיתת האב דילפינן ליה מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם ובגרות מדכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה ולא כשהיא בוגרת כמ"ש התוס' והר"ן בפ' ואלו נערות אבל נשואין דנישאת (ובגרה) [דקנסה] לעצמה ילפינן לה בפ' ואלו נערות מבגרות והכי אמר התם הואיל ובגרות מוציאין מרשות האב ונשואין מוציאין מרשות האב מה בגרות בא עליה ובגרה לעצמה אף נשואין בא עליה ונישאת לעצמה:
נ"ב כתבו התוס' דמדאורייתא פשיטא ליה דהוי לעצמה כדדרשי' לקמן מוהתנחלתם אלא מדרבנן בעי כיון דניזונית משלהן מי תקינו להו רבנן מעשה ידיה תחת מזונות או לא ולקמן דבעי מ"ט דרב הוה מצי למיבעי נמי מ"ט דרב ששת דמדאורייתא מודה דהוי לעצמה אלא נקט רב משום דקאמר בהדיא דמעשה ידיה לעצמה אף מדרבנן עכ"ל וצריך לבאר לדעתם דמאי דקאמר במקום אב כו' ה"פ דכיון דניזונת מנכסי אביה שבידה אחין דקיימי במקום האב תקינו להו רבנן נמי מעשה ידיה תחת מזונותיה וכאילו אביה קיים או דלמא לא דמי לאב דהתם מדידה מיתזני דאין האב חייב במזונות בתו ד"ת כל עיקר אלא שחכמים חייבוהו לזונם עד שש ומשש ומעלה אינו חייב אלא מדרך צדקה כדלקמן בפירקין ואע"ג דמעשה ידיה שלו ד"ת מה בכך סוף סוף אינה חייב לזונה אלא מדרך צדקה ואם אין לו כלום קופה של צדקה מחוייבים לזונם ולפרנסם אבל הכא לאו מידידהו מיתזנא אלא מתנאי ב"ד הלכך מעשה ידיה לעצמה:
והצער בתפוסה והצער לאביה כצ"ל:
נ"ב זה לשון רש"י ז"ל וכוונתו לבאר שלא נפרש מת האב בשעה שעמדה בדין עד שלא בגרה קאמר דהרי הן של אחין דדוקא כשהאב בחיים ה"ה של אב. דזה פי' בטל שהרי רישא דתנן מת האב הרי הן של אחין דוקא בשעמדה בדין בנערותיה בחיי האב עד שלא בגרה קאמר שאם לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב ה"ה של עצמה כדתנן להדיא ברישא אלא בע"כ הא דקאמר בסיפא מת האב ה"ה של אחין נמי דוקא משעמדה בדין בנערותיה קאמר ובין בגרה קודם מיתה כו' לעולם ה"ה של אחין דכיון דעמדה בדין בחיי האב זכה בהן האב. ודו"ק:
נ"ב לפי דעת הר"ן יש לדקדק במאי דתנן בסיפא מעשה ידיה ומציאתה כו' ולמה לא תנן נמי בושת ופגם דממונא הוא דאחין בעי למיהוי שכבר זכה בהן האב אע"פ שלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב דליכא למימר דשאני מעשה ידיה דדוקא משעמדה בדין עד שלא גבתה וכדתנן להדיא אע"פ שלא גבתה הא ליתא דהא ודאי לאו דוקא אע"פ שלא גבתה קאמר אלא אע"פ שלא עמד בדין כל עיקר נמי של אחין הוא דמשבא לעולם זכה בהן האב וכמ"ש הר"ן גופיה בסמוך והוא מדברי רש"י ומאי דקתני אע"פ שלא גבתה הימנו משום דסתמא דמלתא גובה שכר מעשה ידיה הקצוב בלא דינא ודיינא משא"כ באונס ומפתה דאי אפשר בלא דינא ודיינא שיעריכו הבושת והפגם והצער כמה הוא. ונראה לתרץ דמתני' עיקר' לאשמועי' דמעשה ידיה כמציאתה כו' אבל לענין דמאי דממונא הוא ושל אחין הוא אע"פ שלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הא מילתא דפשיטא הוא דמשבא לעולם זכה בהן האב ומתני' דתנן ה"ה של עצמה דוקא בקנס היא אבל התוס' חולקים על זה ומפרשי' פשטא דמתני' הרי הן של עצמה אף בבושת ופגם ולכך כתבו וז"ל תימה תינח קנס אלא בושת ופגם דממונא הוא דאחין בעי למיהוי ושמא מקראי דלעיל דנפקא בושת ופגם איתקש אהדדי כדפי' לעיל עכ"ל ולדידיהו ניחא סיפא דתנן מעשה ידיה דוקא דלא איתקוש לקנס ואפשר שזה ג"כ כוונת רש"י ז"ל ולכך כתב בסיפא ולא דמי לקנס כו' ודו"ק:
נ"ב זה מועתק מלשון רש"י ז"ל בפירושו ותימה גדולה שהרי התוס' חלקו על פירשו זה לקמן במתני' דהאב זכאי בבתו בקידושיה כו' והסכים עמהם גם הר"ן ז"ל שם דזכאי במציאתה משום איבה היינו פן יקדשנה למנוול ומוכה שחין דלפי פי' זה אפי' אינה סמוכה על שולחן אביה זכאי במציאתה ומהכא פשיטא לן דמציאתה לאחר מיתת האב לעצמה שהרי אין בידם לקדשה וליכא משום איבה וא"כ לא הוה ליה להביא בכאן פי' רש"י כיון דלא ס"ל כוותיה:
נ"ב ולא דמי לקנס דאונס ומפתה דס"ל לת"ק ברישא דלא אזלינן בתר גוביינא דשאני התם דחיוב הפרעון חל מיד בשעת מעשה אבל הכא חיוב פרעון הכתובה אינו חל אלא בשעה שגירשה דהיינו בשעת גוביינא וכיון דגוביינא בתר שנישאת הוא פקעה רשותה וק"ל:
נ"ב פי' לית לה כתובה משני דנמצא מקחו מקח טעות ומדלא קאמר הכי אלמא דמשני אית לה כתובה ומינה דמג' נמי אית לה כתובה דאם איתא וכו' וה"ה דמראשון נמי איכא למידק דאם איתא דמג' לית לה מראשון ושני נמי לית לה דנמצא מקחו מקח טעות למפרע אלא אורחא דמילתא דגובה כתובתה מן הראשון קודם שנשאתו לשני דלא מצי היתומים לטעון שמא תהיה קטלנית ונמצא למפרע גם מקח הראשון היה בטעות דכיון שאינה קטלנית לפנינו על הספק אינן יכולים לעכב כתובתה שהרי מתחילה כשנשאה הראשון היה רוצה ליכנס באותו ספק וע"מ כן נשאה וכתב לה כתובה וכעין זה כתבו התוס' בפירקין דף מ"ז בדיבור דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ע"ש אבל משני דכיון דקי"ל כרבי ונמצא מקחו מקח טעות כל שלא הכיר בה דייקינן שפיר דאם איתא דמג' לית לה משני נמי לית לה שהרי היא קטלנית לפנינו: