הגהות הב"ח על רי"ף עירובין ח.

והכהנים בחלה ובתרומה תא"מ ונ"ב בס"א אין זה ועי' באשר"י:

נ"ב תעיין ביאור משנה זו בפי' ה"ר יונה בריש פרק ג' שאכלו:

נ"ב זהו כפירוש בעל המאור ודלא כפירש"י עי' בדברי בעל המאור אבל התוס' פירשו כפרש"י ע"ש:

מש"ה כצ"ל:

נ"ב א"א לשבות שם:

נ"ב וא"כ:

נ"ב לשון הרא"ש:

נ"ב בהא:

ואייתי וכו' וכיון כצ"ל:

נ"ב ליה:

נ"ב וברור הוא לפי המסקנא דדוחקיהדתנא הוא משום דאי תנא גבוה ונמוך הוה קשה דלמעלה מי' נמי עירובו עירוב משום דאי בעי מייתי ליה דרך עליו ובע"כ צריך לומר שהנוף הוא בנמוך למטה מי' חוץ לד' אמות שלו ושם רבים מכתפין עליו וכמו שפירש הוא עצמו לפי פירושו בשרבי' מכתפים עליו במקום חבורו בגזע כו' והאי במקום חבורו בגזע שכתב לאו דוקא הוא שהרי בע"כ צריך להיות כן בחוץ לד' אמות שלו דאל"כ אכתי הא מייתי ליה דרך עליו לתוך ד' אמותיו ולא יעבירנו דרך עליו של מקום חבורו בגזע וא"כ ודאי יקש' על התנא מפני מה נקט בב' מיני נופין הלא בנוף א' ימצא למטה מי' ולמעלה מי' אלא בע"כ צריך לומר שכן הוא האמת דלא נקט רק בנוף א' שהוא נטוי וזקוף וכמו שפרש"י וכן עיקר וכן התוס' לא חלקו על פירושו זה וכ"כ הטור. גם מה שהקשה הרב ואין אנו מבחינין כו' לא נתבאר השגתו זו מה היא שהרי מבואר הוא הטעם בדברי רש"י ע"ש. גם מ"ש תיפוק ליה משום שכל עצמו של אילן ברה"ר הוא עומד כו' לא הוי קושיא כלל דרש"י ס"ל לפרש דהקושיא היתה כיון שאין בנמיכת הנוף י' א"כ הוא כרמלית שהרי הוא רחב ד' והאויר שלמעלה ממנו ג"כ הוא כרמלית וא"כ כי מייתי ליה דרך עליו ממש הרי הוא מעביר מרה"י לרה"י דרך אויר הכרמלית וזה מותר מן התורה ע"כ צריך לאוקמי' בשרבים מכתפין על מקום נמיכותו שהוא חוץ לד"א והוי רה"ר אבל על פי' הרב ודאי קשה שהרי בגמ' אוקמינן גבי קנה שהוא רך גזירה שמא יקטום אבל אילן הוא קשה וכו' אלמא דסתמא דמילתא כל אילן הנוטה חוץ לד"א הוא קשה אע"פ שהוא למטה מי'. ועוד מאי זה לשון דהדר זקיף ה"ל למימר זימנין דאתי זיקא ומייתי ליה כמו שאמרו גבי נתגלגל חוץ לתחום: