הגהות הב"ח על רי"ף עירובין ה.

נ"ב צריך לומר דהיינו דוקא לענין שמתירין מחיצת של שתי או של ערב ליחיד בישוב ודלא כת"ק דס"ל דלא מתירין ליחיד כל עיקר בישוב הואיל ויכול לעשות מחיצה ההוגנת. אבל במאי דס"ל לחכמים שדין יחיד בישוב כדין המדבר ונותנין אף ליחיד כל צרכו בהא אי אפשר שיפסוק הלכתא כוותייהו דהא כבר פסק למעל' כרב נחמן דדרי' בהא דר' יוסי בר' יהודה דקאי בשיטתי' דאבוה שאין נותנין ליחיד אלא בית סאתים ואפילו במדבר וק"ל:

נ"ב הירו' הזה תמצא בביאורי לסמ"ג בדברי הר"א שטיין בדפ"א ע"ג:

נמצא כצ"ל:

נ"ב כו':

כדכתי' כצ"ל:

מן והאי כו' עד סוף הפרק נ"ב באלפס ישן אין זה וכן הרא"ש לא העתיקו וכן נראה דהא כבר כתב ועדיין הקושיא וכו' ודע דמלשון הרי"ף ז"ל לא משמע שיפסוק דתחומין די"ב מיל דאורייתא אלא נראה כמ סתפ ק ורבינו ירוחם בנתיב י"ב חי"ח כ' וז"ל ולפי התלמוד בבלי שלנו הוא מדרבנן ואין לוקין עליו מן התורה לעולם כ"כ הרי"ף וכן מוכח כו' גם מדברי הרמב"ן בספר המלחמות נראה שסובר כן לדעת הרי"ף ודלא כמה שנראה מדברי בעל המאור שמפרש שהרי"ף סמך על דברי הירושלמי וכנראה שלא היה גורס כלל בדברי הרי"ף הא דועדיין הקושיא במקומה עומדת כו' עד סופה דודאי לפי גירסא זו משמע שסמך על הירושלמי ודע שהרמב"ם בפ' כז מהלכו' שבת והסמ"ג בלאוין סו פסקו כמו הירושלמי גם במרדכי הארוך בשם אבי"ה דחק לפרש כדי להשוות הירושל' והבבלי גם הרב המגיד כתב שם שכן היא הסכמת הגאונים ושהאחרונים חולקים ואומרים דאין לתחומין כלל מן התורה ואפילו כמה פרסאות והאריכו להוכיח כן ולדעת זו הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל עכ"ל גם הרא"ש מסיק כן וכ"כ הטור בסימן שצ"ד ע"ש אמנם בפ' כיצד מעברין בפיסקא היה שם גדודיות כו' אמר רב הונא יושבי צריפין כו' מתיב רב חסדא ויחנו על הירדן כו' ותני כשהן נפנין כו' פי' שם רש"י אלמא המהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לאחוריו ג' פרסאות כו' לכאורה יראה שקשה מה לו לדקדק ממהלך בראש וכו' הא אפי' ממהלך באמצע שפיר פריך האיך חוזר לאחוריו פרסה ומחצה אלא שע"כ שרש"י ז"ל הוקשה לו דא"כ הוה מצי לאקשוי בלא הך ברייתא דקתני כשהן נפנין כו' ממהלך באמצע וגם הוקשה לו לרש"י דמאי קושיא מהאי דכשהן נפנין כו' הלא גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה כדאמר בפרק מי שהוציאוהו לפיכך פי' ואמר ז"ל דממהלך בראש פריך דהא חוזר לאחוריו ג' פרסאות וזהו לאו גמור מן התורה שאין כבוד הבריות דוחה אלא לאו דלא תסור ולפיכך הוצרך נמי להביא ההיא דכשהן נפנין כו' כדי לאקשויי (חסר) כן נ"ל:

נ"ב בלא בעלים:

אלא בית סאה בלא בעלים הס"ד ואח"כ מה"ד אי נמי מאי לאו פנוי מאדם שלא וכו' שאין צריכין אלא לג' כצ"ל:

נ"ב ויחיד:

בתראי אמילתיה כצ"ל ותי' סברי נמחק:

נ"ב היא:

כייל מלח מאי אם מודד מלח לחמרים צריך ליטול ידיו או לא כצ"ל:

נ"ב הוא:

דק"ל כצ"ל:

וכיון כצ"ל ותי' וכן נמחק:

ומי איכא כצ"ל:

דלא כצ"ל:

שאמרו כצ"ל: