הגהות הב"ח על רי"ף עירובין לב.

נ"ב וכן פסק הרמב"ם כותיה בפט"ו הלכה כ"א אבל בעל המאור (חסר כאן איזה תיבות) אלא כרבא קי"ל דאפי' באסקופ' רה"י גוללו אצלו משום דאסקופה נדרסת היא ומשום בזיון כתבי הקדש שרו ליה רבנן ואתיא ככ"ע ואפי' כר' יהוד' דאע"פ דפליג ר' יהוד' אדר"ש ולא חייש לבזיון כתבי קדש היינו דוקא בקורא בגג דהתם ליכ' בזיון כולי האי משום הכי היכי דגם בארץ גזר ר' יהודה אבל באסקופה מודה גם הרא"ש כ' דבריו אלה וכ' עוד שנראה שזהו ג"כ דעת הרי"ף שכתב המשנה כצורת' לבד עיין שם:

נ"ב כלומר שבות דשבות וק"ל:

צ"ל יהפך:

נ"ב וכן פי' התוס' ודלא כפי' רש"י שפי' שאין לו בגד לפרוש עליו דמשמע שאם יש לו בגד יכול לפרוש עליו וזה ודאי א"א דמאותו טעם דאסור לגוללו אצלו אסור לפרוש עליו שום בגד גם כן וק"ל. אמנם יש ליישב פירוש רש"י דכונתו לפרש שאין לו בגד לפרוש עליו בגוונא דליכא ביה איסורא כגון אילו היה כמו וילון פרוס ע"ג כלונסות הקבועים בכותל ואין מן הבגד כלום מונח ע"ג הגג אלא שטוח ע"פ הכותל ונמצא שבכה"ג אילו היה פורש בגד ע"ג הספר אין בו איסור הוצאה מרה"י לרה"ר כלל אלא שאין לו בגד בכה"ג:

עד מחשבתו משויא ליה מקום. תא"מ:

צ"ל נשבר:

נ"ב והתוס' כתבו בפשיטות להיתר בד"ה ניחוש דילמא נפיל כו' ע"ש וכ"כ הרב המגיד בשם הרשב"א ע"ש בפט"ו:

צ"ל באותו:

נ"ב גמ' בפ' הזורק בסופו:

נ"ב בפ' ד' אחים דף לד.:

צ"ל ומשום:

צ"ל והקשה:

צ"ל ואפילו:

נ"ב ובפרק המצניע תנן סתמא דלא כבן עזאי כו':

נ"ב ולפי זה מתני' דקתני גוללו אצלו איירי באסקופה ארוכה כתירוצא קמא דאביי ובעל המאור דחה דברים אלו עיין עליו:

נ"ב ולי נראה דגם הרמב"ם ס"ל דבכותל משופע נח הוא כמו ע"ג קרקע ולא הוצרך לפרש גם הלך על פי דרכו שכתב לשון המשנה וכן כתב הרב המגיד שהרמב"ם פי' בכותל משופע לפי שנח בו וק"ל:

משלשה כצ"ל:

נ"ב מן הגדולים:

גדודי החריץ נכנסין בגדודיו כצ"ל:

מגדודי החריץ ולמעלה כצ"ל: