בההיא כצ"ל ונ"ב בפ' משילין ועיין לקמן סימן תתקכ"ז:
במקומי כצ"ל:
שביתתי תהא במקומי שלא כצ"ל:
לעשות כן ולילך כצ"ל:
היא רק דקנתה כצ"ל:
נ"ב לכאן ולכאן:
נ"ב עליו:
אזלינן כצ"ל:
התם מהני אמירה כצ"ל:
נ"ב לו:
ולאיצא עשיר חוץ לתחום. האי חוץ לתחום לאו דוקא אלא בסוף התחום ואי דוקא בחוץ לתחו' בתוך ד"א קאמר שהן שביתתו: שלא אמרו לערב ברגל. אפילו בכה"ג שאמר שביתתי במקומי אלא למי שבא בדרך כו' כצ"ל ומן אלמא לר"י כו' עד במקומו נמחק: