הגהות הב"ח על רי"ף חולין לד:

ובקדרה איכא דאמרי בקדרה עצמה ואיכא דאמרי במאי דבלעה קדרה כצ"ל ונ"ב ס"א אין זה וכך מבוארבדברי הר"ן:

בגיד' דנשיא כצ"ל:

אסר וכיון כצ"ל:

ונ"ב פי' לפי זה שכתב רש"י לפי שאף האיסור נבלע כו' צריך לומר שיש ט"ס בהני פירושים של רש"י שכתב' שם אם ראינוהו כשנפל שם כו' דהא פשיטא דמיירי דוקא בשלא ראינוהו כו' גם הרשב"א הביא לשון רש"י בלא ראינוהו שנפל לשם וכן ברבינו ירותם אות כ"ט וכן בסה"ת סי' מ"ח ע"ש. ותמיה לי היאך משערין כמו שהוא בא לפנינו ואם יש שם ס' הכל מותר ודלמא האיסור היה הרבה מתחלה עד שלא היה ס' מן ההיתר אלא שנימוח ואף נשאר בתבשיל כל מה שנימוח וצריך לפרש דסברא הוא מאחר דכשבא לפנינו יש ס' נגד האיסור שבתוכו מסתמא גם קודם שנימוח ונצטמק היה ס' אלא שנבלע מן ההיתר הרבה בגוף הקדרה דהבישול גורם יותר להצטמקות הרוטב ממה שגורם להצטמקות חתיכת האיסור אבל מ"מ קשה למה צריך להטעות הספרים דכבר יש לפרש דמ"ש רש"י בתחלה אם ראינוהו כשנפל שם כו' היינו כדי לפרש מאן דאמר במאי דבלע' הקדרה דאיירי בשראינוהו. אבל מ"ש רש"י בסוף דבריו ועיקר הדבר כו' הוא פסק דין להיכא שלא ראינו כשנפל. ולפ"ז לא דחה רש"י ז"ל לישנא בתרא מהלכה גם הרמב"ם בפט"ו פסק כלישנא בתרא. אמנם הסמ"ג והרא"ש והטור כתבו הפסק של רש"י בסתמא דלא משערינן במה שבלעה הקדרה דכמו כן בלעה הקדרה מן האיסור ואין לעמוד על הדבר משמע מדבריהם דאפי' אם ראינו האיסור כשנפל כן הדין והטעם דדילמא עיקר הבליעה היא מן האיסור וההיתר שנתמעט כלה ואבד מחמת האור הלכך אם אין ס' בהיתר נגד האיסור שבתוכו חוזר האיסור לאסור את ההיתר אפי' היה בו ס' קודם שנתמעט ועוד נ"ל לפרש דדוקא בשראינוהו כשנפל כן הדין אבל כשלא ראינוהו כשנפל אזלינן לחומרא דדלמא האיסור היה הרבה ודו"ק וכך יראה לענין הלכה למעשה להחמיר:

נ"ב פי' אבל אם נתמעט באותו ערך של האיסור וההיתר שהוא לפנינו א"כ לא תועיל הצרוף דפשיטא כמו שאין ס' במה שהוא לפנינו כך לא יהיה ס' עם הצרוף אבל אם לא נתמעט בשיעור אחד אלא מן ההיתר נתמעט הרבה יותר מס' נגד האיסור שנתמעט ושנצטמק אז ע"י הצרוף אפשר שיהיה בכל ההיתר ס' נגד האיסור שנפל ופשיטא שגם כשלא נתמעט כלום מן האיסור שיועיל הצרוף אלא רבותא קאמר אפי' נתמעט רק שלא יהיה בשיעור אחד כו' וק"ל: