הגהות הב"ח על רי"ף ברכות מב:

כועס נמי כצ"ל ותי' כוס בידו נמחק:

נ"ב והכוס נשפך מידו וכו':

נ"ב משמע להדיא שאם הקפיד גם בשניה ליטול עד מקום שיצאו הראשונים ידיו טהורות וטעמו שהוא גורס במשנה דידים המים מטמאים ומטהרים עד הפרק כיצד נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טהורים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה. וכך פירושה דהמים שנטמאו עד הפרק ולא יצאו חוץ לפרק חזרו ונטהרו כשנטל בשניה עד הפרק אבל אם נטל בראשונה חוץ לפרק ובשניה עד הפרק וחזרו ליד טמאה דלא טהרו השניים לאותם שיצאו חוץ לפרק וחזרו תוך הפרק אלא דוקא אותם שהיו תוך הפרק ולא יצאו חוצה אבל רבינו שמשון ושאר מחברים גורסים בע"א וחולקים על פירושו של רש"י ועי' בא"ח סי' קסב:

שיגביה כצ"ל:

נ"ב סובר הרב דמשום מים ראשונים שיצאו חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו ליכא למיחש שהרי כששופך השניים מטהרים את כל המים שנטמאו תחלה בין אותם שהם על הפרק בין אותם שיצאו חוץ לפרק וחזרו וכמו שגורס רש"י במשנה נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טהורים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה דדוקא כשיצא מים ראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים התם הוא כשחזרו מים ראשונים לידו טמאוה כדפירש"י להדיא וסובר הר"י דמשום הך חששא לא היינו מחייבים אותו בהגבהה עד שינגבם אלא היינו מחייבין אותו לעולם שיטול ידיו בשניה ג"כ בשפע כמו בראשונה לפיכך מפרש הרב דהחששא הוא מפני מים השניים דשמא בראשונה לא יטול כי אם עד הפרק דהיינו בין חיבור היד והזרוע ובשניה יצאו מים בלא כונה חוץ לפרק דהיינו על הזרוע ויקבלו טומאה מהזרוע ויחזרו ויטמאו את הידים ומשום הך חששא הצריכוהו שיזהר שיגביה את ידיו כל שעת הנטילה עד שינגבם וראיתי בדברי האחרונים שרצו לפרש דברי הר"י ככתבם ולשונם ואי אפשר אלא כאשר הגהתי ופרשתי כן הוא עיקר נ"ל:

נ"ב אומר ברוך שעקר ע"ז: