הגהות הב"ח על רי"ף בבא קמא ב:

[עי' פרש"י] ולפי זה לא נקט הך ברייתא אלא הך בבא לחוד ואה"נ דאפי' ה"ל עידית לא יטול בע"ח אלא זיבורית והא דנקט בינונית וזיבורית לאורויי דמש"ה לא יטול נזקין אלא בינונית ומיהו הוה אפשר לפרש איפכא דהך ברייתא ס"ל כעולא והאי ביטנית הוי כעידית ולפיכך בע"ח בזיבורית דאוקמה אדינא דאורייתא והא דתניא בע"ח ונזקין בבינונית לא ס"ל דעולא אלא בע"ח דינו מה"ת בעידית אלא רבנן הוא דתיקנו דיטול בינונית משום חששא דאקפוץ ואלוונו והלכך היכא דלית ליה עידית לא פקע שעבודיה וכך כתב הנ"י על שם הרמ"ה. אבל רש"י פי' כמו האלפסי והתוס' [בד"ה מר לית ליה] פירשו ג"כ דהך דבעל חוב בזיבורית לית ליה דעולא ועל דרך אחר אלא דהיכא דאית ליה עידית דינו בעידית אלא רבנן הוא דתקנו בבינונית משום [כדי שלא יראה אדם וכו'] ויאמר דאקפוץ ואלונו והלכך היכא דלית ליה עידית הוי האי בינונית עידית ואית ביה חששא דאקפוץ ואלונו ולא גבי אלא מזיבורית והך ברייתא דב"ח בבינונית ס"ל דעולא דמה"ת בזיבורית וכו' ולית לן חששא דאקפוץ ואלונו אלא משום נעילת דלת תקנו בבינונית הלכך השתא דלית ליה אלא בינונית וזיבורית גבי מבינונית כדי שלא תנעול דלת ואולי שכך היא דעת האלפסי שהרי לא פירש להדיא דהיכא דאית ליה עידית ובינומת וזיבורית דבע"ח בזיבורית כמו שפירש"י:

אלא בתר קרא אזיל ואפי' הוי ליה נמי כצ"ל:

לניזק ולבע"ח אצל כו' כצ"ל ותי' לכתובת אשה נמחק:

צ"ל אזדבנא:

צ"ל מתניתא:

היה מוציא לא היה מוציא כצ"ל:

צ"ל הכי מוקי:

נ"ב לשון הגמ' אלא פשיטא בזה אחר [זה] ומ"ש ג' דכל חד וחד א"ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו האי נמי אכל חד וחד לימא ליה הנחתי כו':