הגהות הב"ח על רי"ף בבא קמא י:

נ"ב כלב:

צ"ל ליה:

צ"ל דדחויא:

נ"ב ואינו נוגח:

כולו הוי פטור כו' לישלם כוליה כצ"ל:

נ"ב בגדיש דעלמא. אמאי משלם חררה האי שן הוא ובעינן שדה אחר ניזק וליכא:

נ"ב שם:

נ"ב לתתא:

נ"ב אלא דמשהי להו עד יומא דשוקא:

נ"ב חוזר לתמותו:

נ"ב אלא לחזרה. שאם חזר לאחר העדאתו ג' ימים שראה שוורים ולא נגח חזר לתמותו כר' יהודה דמתני' כצ"ל:

נ"ב עמו:

נ"ב לוי שסה:

נ"ב ול"נ ברור דלא מיקרי מזיד אלא שוגג וראייתי מפ' ידיעות הטומאה דהמשמש עם הטהורה סמוך לוסתה אפי' ת"ח שיודע שמוזהר לפרוש מאשתו סמוך לוסתה מוהזהרתם וגו' אפ"ה הוי מזיד משום דקסבר יכולני לבעול ולפרוש קודם שתראה ואין זה אלא שוגג ולכך מביא קרבן על שגגתו וא"כ ה"נ דכוותה אע"פ שהוא ת"ח ויודע שאסור לעמוד לעסקיו סמוך למנחה שמא יעבור מ"מ יכול לומר שהיה סבור יכולני לגמור העסק בזמנו ואין זה מזיד אלא שוגג. שוב מצאתי להגאון מהר"י קארו סי' ק"ח שכתב ג"כ דלא מיקרי עובר זמן התפלה בשאט בנפש:

תי' פי' נמחק:

כשחתר. שחפר כצ"ל:

נ"ב ברייתא בגמ' אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני ב"ד העידו בו בפני ב"ד ושלא בפני בעלים בפני בעלים ושלא בפני ב"ד אינו נעשה מועד עד שיעידו בו בפני ב"ד ובפני בעלים כו':