הגהות הב"ח על רי"ף בבא בתרא ס:

צ"ל מיקניא:

נ"ב לתקנתא דרבנן:

נ"ב פי' ס"ל לרבואתא דזה שנתן נכסיו למי שראוי ליורשו לא גרע כחו מאלו נתנם למי שאינו ראוי ליורשו דבמ"ש נכסי לך נשתעבדו לזה ולכן אין אלמנתו ניזונית מנכסים הללו והיינו דקא מסתייעה להו מדתנא כו' דס"ל דהני נכסים שנתנן בדבורו שאמר נכסיי לך הויין משועבדים לזה ואין מוציאין מנכסים משועבדי' בין ראוי ליורשו בין אין ראוי ליורשי סוף סוף נקראו נכסים משועבדים שהרי נשתעבדו בדבורו ועל כן השיב הרי"ף דא"כ דמתני' פליגא אדר"א ב"א ה"ל לרבא לאותובי תיובתא עליה ממתני' וק"ל ועי' באשר"י מפורש כן. מיהו היה אפשר לומר דרבואתא לא מסתייע להו ממתני' אלא להיכא שאין ראוי ליורשו דהאי ודאי נקראו בשם נכסים משועבדים אלא שרבא מסברא דנפשיה ס"ל דאטו יורש מיגרע גרע אבל מ"מ ליכא לאותובי לרב אדא בר אהבה ממתני' דאיהו לטעמיה ולסברתו קאזיל דדוקא באין ראוי ליורשו דנותנן לו במתנה התם הוא דנכסי משועבדים הוויין ולכך אין מוציאין מהן למזון האשה והבנות אבל בראוי ליורשו אין נותנין לו כלום אלא כאילו אמר נכסי הן בתורת ירושה לפלוני ואין דבריו אלה לא מעלין ולא מורידין דאף בלא אמירתו יורשו דבר תורה והלכך מוציאין מהן למזון האשה והבנות כך היה אפשר ליישב אליבא דרבואתא אלא כיון דחזינן לרי"ף דאקשי עלייהו איהו הוה ידע בודאי ובבירור דרבואתא אילין איסתייעי ממתני' ואף בנותן למי שראוי ליורשו נמי אין מוציאין דאידי ואידי משועבדים נינהו בדבורו שאמר נכסי לפלוני ולהכי אקשי עלייהו:

תיבת ליה נמחק:

צ"ל עויא:

נ"ב זה:

כיון שאין המקנה יכול להקנות דאין קנין לאחר מיתה ומתנת שכ"מ כצ"ל:

צ"ל במכ"ש: