הגהות הב"ח על רי"ף בבא בתרא נד.

(ואי קשיא לך כו' התם בעיקר ממונא הכא בשבחא) תא"מ ונ"ב גי' אלפסי ישן וליתא להא דרבא דהא איפסקא הלכתא בהדיא דיש לו לבכור קודם חלוקה. וכך כתוב בפסקי הרא"ש:

נ"ב אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור כצ"ל [וכ"ה בגמ' וברא"ש]:

צ"ל אבל הניח פרה מעוברת ונ"ב בגמ' ת"ר הבכור כו' או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים כו'. מני רבי היא כו' אלמא דלרבנן אינו נוטל בולדות פי שנים. ומיהו הרמב"ם בפי"ג מהל' נחלות פסק דנוטל פי שנים וכבר ניתן הרב המגיד טעם לדבריו ע"ש:

נ"ב דוכתא:

דלא אמר דאינו נוטל בבכור בלחוד אלא משום כו':

סבירא ליה דאמר כצ"ל:

דנפשיה כצ"ל:

שהמלוה מוציא. ומעשה כצ"ל ותי' כי נמחק: