הגהות הב"ח על רי"ף בבא בתרא מג.

נ"ב נראה דהיינו דוקא היכא דפסק ולא מדד אבל בפסק ומדד אף בכליו של מוכר ברשות לוקח נמי קנה והשתא ניחא הך דרב ושמואל דכור בשלשים וכו' דמוקי לה נמי ברשות לוקח וכליו של מוכר דקנה במדד ואפ"ה בכליו של לוקח ברשות מוכר לא קני אע"ג דפסק ומדד כיון דלא א"ל לך חזק וקני לא השאיל לו רשותו אבל בכליו של מוכר ברשות לוקח לא בעינן לך חזק וקני כיון דהוה ברשות לוקח ה"ה ברשותו אלא דלפי שהן בכליו של מוכר לא קנה לוקח וכיון דמדד חשבינן להו כאילו הן בכליו של לוקח וקנה:

נ"ב לוקח:

ראשון שתתמלא סאתו קנה כצ"ל:

תי' במדה דלוקח נמחק:

אלימא כצ"ל:

שמדד לכליו כיון שיכול כצ"ל

נ"ב קנה:

הוא כשל מוכר עד שתתמלא כצ"ל:

מוכר ולא לוקח כצ"ל:

נ"ב זה:

או דלמא תרוייהו כצ"ל: