הגהות הב"ח על רי"ף בבא בתרא לא.

נ"ב וכללא הוא:

נ"ב באלפסי ישן אין זה והגה"ה היא וכן מבואר מדברי הטור בח"מ סי' קס"א שכתב יראה מדברי רב אלפס שאין נקרא קבוע אא"כ עשה מחיצה כו' וטעמא דמדלא הביא רב אלפסי כי אם תירוץ הראשון דמשמע מיניה כל היכא דליכא מחיצה לא קפדי שותפי בחצר אלמא דהכי ס"ל ואע"פ דר"נ גופיה דחה תירוץ הראשון מ"מ מדחזינן בתר הכי דרב פפא דהוא בתרא מישב מה שקשה על תירוץ הראשון וקאמר אידי ואידי בחצר השותפין ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא הכי נקטינן ותו דר"נ גופיה לא קאמר הכי משמיה דנפשיה אלא משמיה דרבה ב"ר אבהו ולא דחה דבריו הראשונים אלא משום קושיא דלא אשכח עליה פירוקא וכיון דאיפרק קושיתן כהוגן חזרו דברי רבה בר אבהו הראשונים לאיתנן וכדקאמר ר"נ גופיה מעיקרא משמיה דרבה בר אבוה:

נ"ב ס"א יוחנן [וכ"א בגמ']:

נ"ב אלפסי ישן. פי' שאם היו מי המרזב שפכי מהאי גיסא ומהאי גיסא לית רשו לאייתויינהו כולהו בחד גיסא ויש למקומו חזקה דאי נפל עביד ליה כדמעיקרא. ע"כ: