הגהות הב"ח על רי"ף בבא בתרא טו.

דאמר כצ"ל:

צ"ל דהאי ארעא:

דמערער כצ"ל:

נ"ב פ"ב דכתובות דף י"ז:

נ"ב סיפא:

נ"ב פי' דמדלא פריק דברישא גופא היה קשיא היכי דמי כו' אלמא דברישא ניחא דלא אכלה שני חזקה ואפ"ה נאמן כיון דליכא עדים מיהו יש ליישב דהני דמפרשי כפירושא קמא ס"ל כפרש"י דההיא דמודה ר' יהושע מיירי באינו תובעו ומש"ה נאמן ואפי' לא אכלה שני חזקה אבל הכא דא"ל המערער מאי בעית בהאי ארעא דכיון דתובעו אפי' ליכא עדים לא אמר הפה שאסר הפה שהתיר ועי"ש בריש פ"ב דכתובות דהתוס' חולקים על פירש"י דאפי' תובעו אמרי' הפה שאסר הפה שהתיר כיון דליכא עדים וכך הוא דעת האלפסי הכא:

נ"ב הואי:

צ"ל דאת: