הגהות הב"ח על רי"ף עבודה זרה ח:

נ"ב מחללין עליה את השבת. ותיבות אין מתרפאין מהן נמחק:

נ"ב היא היא:

נ"ב אע"פ שאינה של חלל:

נ"ב פי' אע"פ שאם לא ירפאנו הכותי ודאי ימות ואין לנו לחוש אלא לחיי שעה אפ"ה אין מתרפאין מהן וקס"ד דטעמא משום דלחיי שעה חיישינן:

נ"ב ופרקינן שאני מינות דמשכא דאתי למימשך בתרייהו:

תיבת היינו נמחק ונ"ב וקשיא לי לפי פירושו דא"כ מאי טעמא דר' ישמעאל דלא הניחו ואפשר לומר דר"י מחלק בין קבלת רפואה מן הכותי דהוה כמו ודאי דכיון דהכותים שונאים לישראל אין ספק שימיתנו מיד ולפיכך חיישינן לחיי שעה וכההיא דיומא דמפקחין עליו את הגל בשבת לחוש לחיי שעה שהרי אם לא תפקח ודאי ימות ושבקינן הודאי למעבד הספק אבל גבי הארבעה אנשים מצורעים שלא היה לשם ודאי מיתה אם יפולו עצמם למחנה ארם שהרי אמרו אם יחיונו ונחיה גו' דאלמ' דספק היה להם שמא יקבלו אותם לכרות להם ברית ולא ימיתו אותם לפיכך תפסו הספק והניחו הודאי מיתה ולא חשו לחיי שעה דכאן וכאן שבקינן הודאי למעבד הספק זו היא דעתו של ר' ישמעאל למאי דקס"ד מעיקרא אבל למאי דמסקינן דמשום חשש עבודת כוכבים לא הניחו רבי ישמעאל כו' כל היכא דליכא חשש עבודת כוכבים לא חיישינן לחיי שעה ומסביר לן לד"ה דאף בקבלת רפואה מן הכותי אין שם אלא ספק דאינו כודאי שימיתנו הכותי:

נ"ב אין מתרפאין:

דמתני' אליביה דרב יהודה אמר רב ודרבי יוחנן ל"פ עליה דרב יהודה דה"ק כצ"ל:

וזה שכתב כצ"ל: