הפלאה על כתובות קעו

תוס' ד"ה בית דין משביעין אותה וכו'. תימא אמאי לא משני וכו' אין להקשות דילמא קושית הש"ס הוא לרב דס"ל פוסקין מזונות לא"א ופלוגתייהו דחנן ובני כה"ג כשהבעל חי א"כ ה"ל לר' שמעון לפלוגי אתנא קמא בחיי הבעל זה אינו כיון דפלוגתא דתנאי הוא לקמן דף ק"ז ע"ב דפליגי בה ר' ישמעאל ורבי ואיכא למימר אפילו לרב דר"ש סבר כר' ישמעאל דאין פוסקין מזונות דלהכי נקט מילתא בששמעו בו שמת ומיושב תמיהות ספר מגיני שלמה. וק"ל: ועמ"ש לקמן דף ק"ז:

שם בגמרא אלא אמר אביי אהא כתב וכו'. עיין בנמוקי יוסף שהקשה על הרי"ף ז"ל דפסק כאבא שאול בן אימא מרים. וכתב דאפ"ה אם פטרה מיורשים בפירוש א"י להשביעה. והוא סותר הך שינויא דאביי דהוא מסקנא דשמעתין דר"ש דס"ל כאבא שאול בן אימא מרים ופליג אמתניתין בפיטור בפירוש. ולכאורה נראה דהרי"ף ז"ל מפרש דמסקנא דר' פפא דקאמר אלא לאפוקי וכו'. היינו דלא כאביי. כמשמעות לשון אלא והוא דמפרש לאפוקי מדר"א ומחלוקתו ר"ל דלא כר"א ודלא כמחלוקתו דפליגי לעיל בכל הנשים אם יכול להשביעה על פילכה ועיסתה. דר"א ס"ל דיכול להשביעה אפילו בלא גילגול ורבנן ס"ל אפילו ע"י גילגול א"י להשביעה. ור' שמעון ס"ל דא"י להשביע אלא ע"י גילגול וקמ"ל עוד דאפילו שבועת אפוטרופוס א"י להשביעה אותה אלא על ידי גילגול ולהכי ביורשים כשתובעת כתובתה צריכה שבועה על הכתובה. מגללגין עליה את הכל וכל זמן שאין תובעת כתובתה אין משביעים אותה אפילו על אפטרופיא. ולר' פפא כולה חדא מילתא קאמר ר"ש ובהא ניחא נמי דלא קאמר ר' פפא כל זמן שאין תובעת כתובתה וכו'. היינו כאבא שאול דלעיל דמינהו אבי יתומים לא ישבע כמו שהקשה מהרש"א ז"ל דבעי לאוקמא כולה בחדא מילתא וכ"ש דא"ש לפמ"ש הפוסקים בסימן צ"ז די"א דתובעת אפילו בלא גילגול צריכה שבועה לר"ש אפילו על פילכה ועיסתה. ולרבנן בודאי א"צ שבועה על פילכה ועיסתה אפילו בתובעת כמ"ש הב"ש ובתשובת רלב"ח. א"כ שפיר יש לומר שינויא דר' פפא בלא שנויא דאביי כלל. ולפ"ז יש לומר דס"ל להרי"ף דאף אביי ס"ל דפליגי אבא שאול ותנא דמתניתין אבל לר' פפא אין הכרח. ודוק: ועיין בקונטרס אחרון:

ולפמ"ש לעיל לפרש דברי אבא שאול בו אימא ריםמ דאמר בין מנכסיי אילין וכו'. אבל מה אעשה וכו' היינו דפטרה גם משבועת אפטרופיא וס"ל דמהני נמי גבי יורשים משום דאין לחלק בזה דבפניו אינה מעיזה כנ"ל אלא שצריכה שבועה ע"י גילגול שבועת כתובה מיתומים א"כ למאי דמפרש אביי דר"ש ורבנן בפלוגתא דאבא שאול ורבנן משמע להדיא דס"ל דמתניתין דכתב לה נדר ושבועה היינו הכל בשבועת אפטרופיא דהא ר"ש כא"ש ופליג אתנא דמתניתין. ש"מ דתנא דמתניתין קאמר דא"י לגלגל כשפטרה מאפוטרופוס וכדמפרש בירושלמי שהביאו התוס' לעיל במתניתין דצ"ל דהא דאמר אין לי ולא ליורשיי. היינו כשמינה אותה אפטרופיא על יורשיו דהא באפוטרופוס דאביו אין חילוק בינו ליורשיו. ולפ"ז היינו דפליג ר' שמעון דצריכה שבועה אפילו פטרה בפירוש מיורשיו דלא פטרה אלא מאפטרופיא אבל לא מגלגול ולפ"ז אין סתירה לדברי הרי"ף מדברי אביי. והוא דלפמ"ש ע"כ צ"ל דאביי מוקי למתניתין בשבועת אפטרופיא וצ"ל עוד דס"ל לר"ש דאפטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע דאל"ה למה הוצרך לפטרה משבועת אפטרופיא שמינה אותה על היורשים. ומתורץ בזה קושי' מהרש"א דלא משני לאביי דכל זמן שאינה תובעת. היינו כאבא שאול דאמר אפוטרופוס שמינהו אבי יתומי' לא ישבע דלדידיה צ"ל דמה שפטרה מיורשיו היינו ממה שמינה אותה על היתומים. ש"מ דאם לא פטרה היתה צריכה לישבע. וא"כ למאי דמסיק ר' אשי לעיל דמתניתין לא מיירי בשבועת אפטרופיא. וגם קי"ל כאבא שאול דאפטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע א"כ ע"כ דמתניתין מיירי בשבועת פוגמת ובשבעת הבא לגבות מנכסי יתומים. ואין ענין אבא שאול בן אימא מרים דמיירי בשבועת אפטרופיא למתניתין ושפיר כתב הרי"ף כמתניתין וכאבא שאול בן אימא מרים. ותו דכיון דמסיק ר' פפא דל"ל לר"ש כלל שום שבועה באפוטרופוסים. א"כ ע"כ כשפטרה משבועת אפוטרופוס דמיירי ביה ת"ק לאביי מדפליג על אבא שאול כנ"ל ע"כ דפטרה אפילו מגילגול דאל"ה למה הוצרך לפטרה וא"כ אי אפשר לאוקמא דפליגי בפלוגתא דאבא שאול. וע"כ תנא במתניתין בשבועת הכתובה איירי. ור"ש פליג אפילו בשבועת הכתובה. ולית הלכתא כוותיה. ודוק: