הפלאה שבערכין צט

שם עד הסובך הוא הקוליא ובהך ברייתא קתני ברגל עד הסובך אבל בתוס' מנחות ל"ז מבואר דעד הפרק קאי גם ארגלים ע"ש. ומלשון התוספתא שהביאו הכא בגמ' משמע כמו שפי' התוס' ודו"ק: תוס' ד"ה ושוקל עי' היטב בתוי"ט מה שכתב בזה עי' שם

תוס' ד"ה גברא זילא. וקשה לר"י מ"ש מנודר כו' לכאורה גם בנודר בכה"ג שהוא עתה מזולזל שיימינן לי' כפי מה שהוא עתה. דהא קיימ"ל לעיל דף י"ח דבדמים אזלינן בתר שעת נתינה ולא כשעת הנדר וע"ש בסוגיא דלרש"י הוא מסברא ולהתוס' הוא מקרא דאי לאו קרא. אם אנו רואין שהוא חלש עכשיו ואז הי' גבור אז ידעינן בודאי שהי' שוה יותר. א"ו דשום קרא יש בו ע"ש. יהי' איך שיהי' עכ"פ חזינן דבנודר אזלינן בתר שעת נתינה וא"כ ע"כ דאין שמין אותו גם בנודר אלא בזול שהרי רואין אותו מזולזל. וראיתי בהגהת הרב ר"ב רנשבורג שהגיה בדברי התוס' מ"ש מנוגח הא רחמנא אמר בנוגח כו' ע"ש ובאמת הגהתו מוכרחת מקרא דמייתי התוס' ונתן פדיון נפשו דהאי קרא בנוגח כתיב. ועפ"ז הנה נכון ע"פ מה שכתוב בשו"ת מים עמוקים סי' פ"ד שהעלה שם הראנ"ח לענין פרעון מס. דמי שהי' עני בשעת הערכה. ואח"כ העשיר שזה תלי' בשיטת רש"י ותוס' דלעיל י"ח. דלשיטת רש"י דהא דאזלינן בדמים בתר נתינה הוא מצד הסברא דמי יודע מה הי' שוה בשעת הנדר. א"כ דינא הוא דניזיל בכ"מ בתר שעת נתינה מדלא איצטרך קרא להכי למילף דבתר שעת נתינה אזלינן והא דבערכין אזלינן בתר שעת הנדר הוא מגזירת הכתוב ע"פ אשר תשיג יד הנודר. אבל לשיטת התוס' דאיצטרך קרא למילף בנדר דכשעת נתינה הוא. ואי לאו קרא אם ידענו בבירור שהי' שוה יותר יתן כשעת הנדר. א"כ היכא דליכא קרא לא אזלינן בתר שעת נתינה את"ד ע"ש היטב. וראיתי ברביד הזהב פ' בחוקותי שכתב על פסוק אשר תשיג יד הנודר ונראה דמזה ראי' למ"ש בתשב"ש סי' תתפ"ז דלענין מס אזלינן בתר זמן שהושת המס ע"ש ומדברי המים עמוקים תיובתא לדבריו. הדרן לדידן דלפ"ז התוס' לטעמייהו שפיר מקשו. דבנוגח דליכא קרא דאזלינן בתר שעת נתינה א"כ ע"כ הא דכתיב ונתן פדיון נפשו היינו שמחוייב ליתן כל דמיו משלם. ה"נ גבי נזקין שצריך לשום כל דמיו משלם. ועי' לקמן כ' ע"א תוס' ד"ה דמי ע"ש

אמנם רש"י לשיטתו לק"מ דגם בנוגח כיון דליכא קרא דניזל בתר הנגיחה. ממילא מסברא אזלינן בתר נתינה א"כ גס בנוגח שיימינן ליה בזול שהרי הוא מת לפנינו. אבל הכא דגברא שביחא הוא ששתי ידיו שלימות גם בשעת נתינה אין שמין אותו בזול ודו"ק היטיב כי הדברים נכונים למעיין הישר ועי' ב"ק דף פ"ד ע"א אלא אמר ר"א שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק. ע"ש בפרש"י ובש"מ שם ולשיטת רש"י הכא יהי' רווחא דניזק לר' אליעזר כמ"ש הש"מ שם. ולשיטת התוס' יהי' רווחא דמזיק ודו"ק]: רבא אמדוה אומד של נזקין כו' הנה

גמ' בעיא הך בעיא ליתא אלא לרבא לשיטתו לעיל דס"ל דאמדינן אומד של נזקין. אבל אינך גם אליבא דאביי אזלי שפיר כאשר דעת לנבון נקל. וא"כ הא דהשמיט הרמב"ם בפ"ב מה' ערכין הנך בעיות ולא זכר מהן כלום צריך נגר דלפרקינהו. עי' שם לח"מ שעמד בזה והניח בקושיא והער"ע לא דק בזה ע"ש

גמ' שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא עי' פרש"י וקשיא לי בגווה דבסנהדרין דף פ"ח ע"א מבואר למעיין דבהקדשות דבעינן עשרה לראב"י אם פדה בפחות מעשרה לא מהני ומועלין בו ע"ש היטב הרי חזינן דהיכא דבעינן עשרה מה"ת הוא דוקא ולא מהני בפחות. א"כ מאי מיבעי לי' לרבא הכא. דפשיטא דלא מהני אומדנא בפחות מעשרה. ועי' תמורה דף כ"ז ע"ב תד"ה לא אמרו. ובט"א במגילה דף כ"ג ע"ב ד"ה אדם מי קדוש ע"ש היטב ועי' ירושלמי כתובות פי"א ה"ד ע"ש היטב. ועי' לקמן כ"ז ע"ב אמר ר"ח ל"ש אלא שלא נישום הקדש בג' אבל נישום הקדש בג' כו' ע"ש בפרש"י היטב וצ"ע. ועי' ירושלמי מגילה פ"ב ה"ד וצ"ע היטיב לבאר הירושלמי על נכון

תוס' ד"ה או דילמא כו' הקשה רבינו אלחנן כו' עי' מגילה דף כ"ג ע"ב בחידושי הרשב"א שם מה שתירץ קושיא זו ועי' ט"א שם שהאריך בזה ע"ש: