הפלאה שבערכין צו

למדרש ומעלה למעל"ע. דמעלה איצטרך דהוא כלמטה. ועדיין י"ל דתשרי שנתו של עולם הוא שנות אנשים. ומסיק דבערכין מל"ע הילכתא גמירה לה. ומה"ט לא מקשה התם מנלן אערכין ע"ש. ואישתמיטתי' דברי התוס' בשמעתין. אולם קושיתו על הרמב"ן חזקה

ונראה בכוונתו דבאמת הא דיום שלשים כלמטה היינו משום דילפינן שנה שנה לג"ש. שכשם ששנת ששים כלמטה דכתיב בי' ומעלה. אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה אע"ג דלהקל. וה"ה לענין בן חודש דיום שלשים כלמטה. אע"ג דלהקל וכן פי' רש"י להדיא בבכורות מ"ט ע"א ד"ה מספקי' לי' ע"ש היטב. א"כ ילפינן מבן חודש דכי היכא דבן חודש יום שלשים כלמטה מטעם דילפינן משנת ששים דכתיב בי' ומעלה. ובעינן בבן חודש שלשים יום שלמים. ה"ה בבן חמש ובן עשרים בעינן מל"ע. ולא אזלינן בתר שנות עולם. וכוונת הרמב"ן הוא ע"ד שכתבו התוס' אלא שהתוס' כתבו מסברא בעלמא דלא שייך למימר דאזלינן בתר חודש העולם והרמב"ן נקט לי' מקרא דמוכח מיני' דבעינן שלשים יום שלמים וכמ"ש עיין היטיב כי זה ברור

גמ' לא צריכי דאיכא דתקל ואיכא דכייל הרמב"ם בפ"ב מה' ערכין השמיט זה. וכבר עמד בכ"מ שם ה"ה ע"ש. והנה הלח"מ הקשה מהא דקיימ"ל סתם נדרים להחמיר. וכתב הרמב"ם בפ"ט מה' נדרים ה"י מקצת המקום קורין לו כך. ומקצתם אין קורין כך אין הולכין אחר הרוב. והרי זה ספק נדרים וכל ספק נדרים להחמיר. ואפשר דהיינו דוקא היכא דפירש לכופרא נתכוונתי. וז"ש מצי פטר נפשי' בכופרא כלומר שהוא אומר כך. אבל בסתם ואינו אומר שלכך נתכוון ודאי שאינו יכול לפטור עצמו בכך עכ"ל. ובאמת שכן פרש"י להדיא פטר נפשי' בכ"ד כל מה שהוא רוצה לשקול ישקול ע"ש. ולפ"ז כיון דזה תלי' בהא דסתם נדרים להחמיר. א"ש הא דהשמיט הרמב"ם הכא בה' ערכין הא דאיכא דתקל ואיכא דכייל. דכבר הביא הרמב"ם בפ"ב מה' נדרים דאם פירש כוונתו אזלינן בתר פירושו ע"ש

והנה לפי דברי הלח"מ צ"ל דהני דכיילי לא הוו רובא דאל"כ לא מהני אפי' פירש כוונתו נגד הרוב כמבואר ביו"ד סי' ר"ח סעי' א' ע"ש היטב. ובאמת לישנא דתלמודין מ"ד כיון דכולה לא תקלי משמע דרובא מיהו תקלי רק דכולא לא תקלי דאל"כ הו"ל למימר כיון דאיכא דכיילי וזה ברור למעין הישר. ואם כנים אנחנו בזה דמיירי ברובא דתקלי לק"מ קושית הלח"מ מסתם נדרים. למ"ש הלח"מ בעצמו בפ"ט מה' נדרים ה"ה בטעמא דמילתא. הא דלא אזלינן בנדרים בתר רובא. משום דודאי היכא דלא אפשר לפרש דבריו אלא משמעות אחד. ע"כ מפרשים אנו אותן המשמעות אשר הוא מסכים לדברי הרוב. ולא המשמעות אשר הוא מסכים למיעוט. אבל כיון שאנו יכולין לפרש השתי משמעות שמה שאמר שמן כולל שמן זית מה שהרוב קורין אותו שמן סתם. וכולל גם שמן שומשמין מה שהמיעוט קורין אותו גם לזה שמן סתם אמרינן דנתכוין על הכל ואסור בשניהם ע"ש היטב

ובזה מיושב קושית הב"י ביו"ד סי' ר"ח. אהא שכתב הטור דאם רוב אנשי המקום קורין לבשר מליח של קדשים בשר סתם אינו נאמן דמשמע מזה דלא אזלינן בתר מעוטא. והקשה הב"י מהא דסי' רי"ז דאזלינן בתר מיעוט לחומרא. ועי' ט"ז וש"ך מ"ש בזה. ולמ"ש הלח"מ לק"מ דשם בסי' ר"ח אי אפשר לפרש אלא משמעות אחד דליכא למימר שם דנתכוין לשניהם שפיר אזלינן בתר רובא ולא חיישינן למעוטא אפי' לחומרא וזה נכון. ומיושב בזה גם קושית הט"ז שם מסי' ר"כ כאשר דעת לנבון נקל וק"ל. ושמחתי שמצאתי בלח"מ פ"י מה' נדרים ה"ט שהעיר בקושית הט"ז והעלה ליישב עפ"י שיטתו ותהלה לאל שכוונתי לדעתו הגדולה. וחידוש בעיני שלא העיר ליישב עפ"י שיטתו קושית הב"י הנ"ל וכמ"ש. ולפ"ז גם הכא בשמעתין דליכא למימר דנתכוין למיעוט דכיילי ולרוב דתקלי דהמה שני הפכים בראש אחד. בודאי אזלינן בזה בתר רובא. ואפי' בלא פירש כוונתו. ודלא כמ"ש הלח"מ. ותמיהני מהלח"מ שלא הרגיש בזה. ומדויל ידיה משתלם. וראיתי בתפארת ישראל על משניות שהעתיק דברי הלח"מ דמיירי בפירש דבריו ולמ"ש הא ליתא ודו"ק

ובהכי ניחא דקמ"ל טובא. דאע"ג דקיימ"ל דבנדרים אין הולכין אחר הרוב עי' נדרים דף נ"ג מ"מ הכא אזלינן בתר רובא דלמ"ש הלח"מ דמיירי בפירש דבריו אכתי תיקשה פשיטא. מתני' היא בנדרים י"ח ופירושן להקל ע"ש אמנם