הפלאה שבערכין צה

אז יוכשרו להקריב ע"י כן. תוס' ב"מ ס"ה ע"א. וקרא ז' ימים יהי' עם אמו אצטריך לכשנולד סמוך לר"ה. אבל השתא דכתיב שנתו שלו ולא של עולם א"א לומר אחר שעבר שנתו א"כ ז' ימים יהי' עם אמו ל"ל ונכון הוא עכ"ל. ולא הבנתי דהא אחר שנה לא מיקרי כבש רק איל. ובתוך החודש שבין כבש לאיל אינו לא כבש ולא איל ואיקרי פלגס עי' סוף פרק קמא דפרה ובחולין כ"ד ועי' רמב"ם פ"א מה' מעשה הקרבנות ע"ש ועי' מל"מ פ"ג מה' איסורי מזבח ה"ח ובשעה"מ שם

בא"ד דהא אמרינן פ"ק דזבחים כו' עי' תשובת רע"א סי' נ"ז. וכבר קדמו בנב"י מ"ת חיו"ד סי' ז' ע"ש ועי' חתם סופר סי' שע"ג הנ"ל ע"ש היטב ועי' ס"א בר"ה דף ט' ע"ב בד"ה מ"מ אכתי ק"ל ע"ש ועי' רמב"ם פ"א מה' מעשה הקרבנות הי"א דס"ל דמנין משעת הרצאה כשיטת י"מ ע"ש במל"מ וא"כ מוכח לכאורה דס"ל דז' ימים להרצאה בעינן מל"ע כדעת הפמ"ג דאל"כ תיקשה קושית התוס' ודו"ק]

בא"ד ואומר מורי הר"ש דשפיר איצטריך קרא כו' עי' ביאור דבריהם על נכון בתשובת רע"א סי' קצ"ה ועי' מ"ש בזה בחתם סופר הנ"ל ועי' ט"א בר"ה בחידושיו לדף ט' ע"א ד"ה פחות מל' יום ע"ש היטב. ועי' בסוף ספר לחמי תודה להגאון ר' צבי הירש בנו של הגאון הפלאה שהקשה קושית התוס' והניח בצע"ג ואישתמיטתי' דברי התוס' בשמעתין

רש"י ד"ה מל"ע אותו יום ואותו שעה כו' עי' מל"מ פ"ב מה' אישות שהאריך בזה. וע"ש מה שתמה מאי פריך ולמ"ד לערכין מ"ט לא אמר ליוצא דופן. ואי אמרת דגבי יוצא דופן לא בעינן מל"ע דשעות. הא לא דמי להדדי דיוצא דופן לא בעי מל"ע דשעות. אבל אידך דתניא התם כולהו בעי מל"ע דשעות. ע"ש שהניח בצ"ע. וזה ימים כבירים שרשמתי בגליון שם דעדיפא הוי לי' להמל"מ להקשות דהא מ"ד לערכין הוא רב גידל אמר רב וביבמות ל"ד מוכח להדיא דרב ס"ל דלא בעינן מל"ע גבי יוצא דופן וכמו שהוכיח במישור המל"מ שם ועי' בספר מי נדה בפרק יוצא דופן שם שראה ריש דברי המל"מ ולא סופו והקשה קושית המל"מ ע"ש. וע"י חתם סופר סי' שמ"ג הנ"ל שהאריך בזה ע"ש ועי' בתשובת רבינו ע"א סי' קי"ב ועי' היטב במרכבת המשנה פ"א מה' בכורות הי"ג שהאריך בזה ע"ש ועי' תומים ריש סי' ל"ה ובבני אהובה פ"ב מה' אישות ע"ש]

תוס' ד"ה במספר כו' וא"ת היכא דרשינן מהאי קרא הכי ואימא ד' כו'. דבריהם סתומים דאדרבא עדיפא מיניה קאמר דאפי' ג' תבואות לא מצינו אי אזלינן בתר מנין עולם נראה בכוונתם דטפי הוי לי' למימר ד' תבואות. דמג' תבואות אינו מוכרח כל כך דאזלינן בתר שנתו. דאיכא למימר כקושית הר"י לקמן דמשכחת ג' תבואות אף אי אזלינן בתר שנות עולם. ומה שתירץ ר"י הוא דוחק כמובן. וא"כ טפי הוי לי' למימר פעמים שאדם אוכל ד' תבואות. וזה בודאי לא משכחת אלא אי אזלינן בתר שנתו. וע"ז תירצו דמקרא לא משמע אלא ג' תבואות. ולזה הקשו אח"כ דאם מקרא לא משמע רק ג' תבואות. א"כ איכא למימר שפיר דאזלינן בתר שנות עולם ומדוקדק המשך דבריהם על נכון

תוס' ד"ה ובשביעית הקשה הר"י בן יו"ט דהא לא שמעינן מהכא אלא מל"ע דשנה אחרונה כו' עי' ביאור דבריהם בנדה דף מ"ח ע"א בתוס' ד"ה ובשביעית ובמהר"ם לובלין ובמהרש"א שם ע"ש היטב. ודבריהם הכא שכתבו אבל מל"ע של שאר שנים כו' וה"ה לשאר שנים אינו מדוקדק עי' שם בתוס' בנדה הנ"ל ודו"ק

דף י"ט גמרא ומ"ש נקיבה דכי מיזקנא כו' לא ידעתי המשך לקושיא זו הכא. דלכאורה אינו ענין למה שקדם ואולי כדי לסיים בדבר טוב

תוס' ד"ה לערכין וא"ת בערכין מנ"ל דבעינן מל"ע ופי' ר"י דילפינן לה מבן חדש. הנה הרמב"ן בנימוקיו על התורה בריש פ' כי תשא כתב שם וז"ל. וכן בכל עניני התורה בשנות האדם כך הם נימנין מל"ע כמו שאמרו במסכת ערכין שנה האמורה בקדשים כו' ושבבן ושבבת כולן מל"ע. ומפרש התם שבבן ושבבת למאי הילכתא. אמר רב גידל לערכין והטעם מפני שכתב בהן ומעלה. ובכל מניני המדבר כתיב בהן ג"כ ומעלה. ומנין המדבר כמנין הערכין בכל דבר כמו שאמרו בב"ב (דף קכ"ט ע"ב] גמר ומעלה ומעלה מערכין עכ"ל. והמזרחי הקשה על הרמב"ן מנלן