הפלאה שבערכין צב

כקנין הגוף דמי א"כ לפ"ז גם שכירות ליומא הו כקנין הגוף לכל מילי. והא דמסקינן בע"ז דשכירות לא קניא הסוגיא שם אזלי למה דקיימ"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקה"ג דמי. ודברי התוס' שם בב"מ אליבא דאביי סובב הולך ע"ש. ולשיטתו שפיר כתבו דרק לענין אונאה שכירות ליומא ממכר מיתורא דקרא אבל לא בשאר דוכתי דאביי לשיטתו דס"ל בגיטין שם דקנין פירות לאו כקה"ג דמי. אבל למ"ד דקנין פירות כקה"ג לא איצטרך לדידי' ריבוי דקרא לענין אונאה דבלא קרא נמי הוי שכירות כמכר לכל מילי מטעם דכקנין הגוף דמי

ובזה יש ליישב מה שהקשו על הרמב"ם בפ"ו מה' שכירות דס"ל דחצר קונה למשכיר מהאי עובדא דר"ג וזקנים בב"מ דף י"א דאמרינן שם ומקומו מושכר לו שהוא מטעם חצר. עי' קצה"ח סי' שי"ג ע"ש ולמ"ש א"ש דר"ג לשיטתו דס"ל אין ברירה כדמוכח בפסחים דף פ"ח ע"ב ע"ש היטיב ועי' שעה"מ פ"ה מה' עירובין] וא"כ ע"כ דס"ל דקנין פירות כקה"ג כמבואר בגיטין מ"ח ע"ש א"כ לשיטתו שפיר מהני שכירות לענין קנין. אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל דקנין פירות לאו כקה"ג לדידי' שכירות ליומא לא הוי כמכר רק לענין אונאה מיתורא דקרא וזה דלא כמ"ש המח"א הנ"ל בדעת הרמב"ם ומצאתי בתשובת מהרי"ט ח"א סי' פ"ג שכתב וצ"ע אם שייך הא דשכירות ליומא ממכר בפלוגתא דקנין פירות כקה"ג ובכל זה צריך דקדוק וישוב. ועכשיו אין פנאי עכ"ל. ובתשובת מב"ט ח"ר סי' שמ"א כתב וז"ל דאין לו לשוכר בה אלא הדירה שהן הפירות וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כר"ל דהלכתא כוותי' בהא לגבי ר"י ע"ש היטב משמע דפשיטא לי' דזה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל]. ואם כנים אנחנו בדברינו אלה יסתער לנו קושיא עצומה בשמעתין גם לשיטת התוס' דלמה לי' לדחוקי ולאוקמי מתני' כר"א. הא סתם מתני' הוא ר"מ. ור"מ אית לי' דקנין פירות כקה"ג דמי כמבואר בגיטין שם וא"כ לדידי' שכירות ליומא ממכר לכל מילי. ולפ"ז גם גוף הספינה אינו שלו כ"ז השכירות. ועי' ב"ק דף צ' דס"ל לר"מ דשני אינו בדין יום או יומים דסובר קנין פירות כקה"ג ופרש"י כקה"ג ולאו דשני הוא ע"ש ועי' היטיב בש"מ שם. הרי מבואר דלמ"ד כקה"ג חשבינן לי' כלאו דידי' וא"כ גם הכא הספינה לאו דידי' הוא כ"ז השכירות ואין להקדש אלא מקומו ושעתו. ואין לומר דמ"מ הרי יכול למכור או להשכיר הספינה לאחר גם בתוך משך זמן השכירות לכשיגיע הזמן כמבואר בחו"מ סי' שי"ב וע"ש ש"ך סק"ג א"כ הוי עשיר. הא ליתא דא"כ גם השכירות אף דאינו משתלמת אלא לבסוף מ"מ הרי יכול למכור לאחר דמי השכירות בזול ועשיר הוא. וביותר דלר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ אם מכר שדה בזמן שהיובל נוהג נחשוב לו כעשיר מטעם שיכול למכור לכשיוחזר לו השדה ביובל וזה לא ניתן להאמר

איברא כד דייקינן היטב לא תליא כלל האי דשכירות אי הוי כמכירה בהך פלוגתא דקנין פירות ולא קרבו זה אל זה. דאל"כ עדיפא הי' לו לר"י למימר דגם שוכר שדה מביא וקורא ובכל דוכתי לא נזכר פלוגתתן רק במוכר שדה לפירות. משמע דדוקא בזה ס"ל לר"י דמביא וקורא ולא בשוכר. גם לר"ל דקיימ"ל כוותי' לא מצינו לדידי' דשוכר שדה שיהי' צריך לפחות להביא בכורים ורק בקונה שדה לפירות ס"ל דמביא ואינו קורא ולא בשוכר. מזה נראה דיש חילוק בין מוכר שדה לפירות ובין שכירות שדה. וההפרש מבואר ברמב"ם פכ"ג מה' מכירה ה"ו שכתב ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה לפירותי' שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס. אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין עולם וע"ש במ"מ ושם ה"ח. ומה הפרש יש בין הקונה שדה זו לפירותי' ובין השוכר שדה מחבירו שהקונה שדה לפירותי' יש לו לנוטעה או לזרעה כ"ז שירצה או להובירה. והשוכר אינו כן. ואין השוכר רשאי להשכיר. אבל הקונה מקנה לאחרים עכ"ל. מבואר דקונה שדה בזמן שיובל נוהג הוי ממש כמו בעל הקרקע עצמו. שיש לו רשות גם לשנות צורת הקרקע ולנוטעה ולזרעה או להובירה כמו שהיתה שלו ממש. (ועי' קצוה"ח סי' רע"ח סק"ו ובנתיבות שם] ובזה דוקא ס"ל לר"י דהוי כקה"ג והוי כממכר גמור. משא"כ בשוכר שדה דאין לו לשנות כלל אפי' בענין זריעה ונטיעה ממה שהי' עושה משכיר לא הוי כלל כקה"ג. ולפ"ז גם לר"י לא אמרינן דשכירות ליומא ממכר רק לענין אונאה מריבוי דקרא אבל לא בשאר דוכתי וכמ"ש התוס' ועי' ר"ש פ"א דבכורים משנה י' ע"ש היטב. ולפ"ז א"ש אולם